איחורים, כעס, ואיך מתמודדים איתם

לא מעט אני שומעת בקליניקה הורים שמתלוננים על הילדים שלהם ו/או על בני.ות הזוג שלהם שהם "מאחרים כרוניים".

זה נשמע כך:

* "הם אף פעם לא מוכנים בזמן לבית הספר, גם אם אני מעיר/ה אותם שעה קודם."

* "כל בוקר הופך לדרמה – צריך לצעוק, להזכיר, ולרוץ כדי להגיע בזמן."

* "הם פשוט לא מבינים מה זה אומר 'להתארגן מהר'."

* "גם כשאני אומר/ת להם מראש, הם מושכים את הזמן עם שטויות."

* "כשאנחנו צריכים לצאת, אני תמיד מחכה שהם יתארגנו וזה מתיש."

* "זה מרגיש כאילו הם לא מעריכים את הזמן שלי או של אחרים."

או למשל:

* "הוא/היא תמיד מאחר/ת לפגישות משפחתיות, ואני צריכ/ה לתרץ לכולם."

* "זה כאילו שהשעון לא קיים מבחינתם. תמיד יש משהו 'דחוף' לעשות רגע לפני שיוצאים."

* "אני מרגיש/ה שאני כל הזמן בלחץ להיות 'השומר/ת על הזמן' של שנינו."

* "גם אם אני מזכיר/ה עשר פעמים על האירוע, הוא/היא יגיע/תגיע באיחור."

* "זה מביך כשאנחנו מאחרים יחד, כי מבחינת כולם זה גם אשמתי."

* "נראה שהוא/היא לא מבין/ה כמה זה מעצבן להיות כל הזמן מחכה או מאוכזב/ת."

 מאחורי התלונות האלו תמיד אני שומעת תחושת חוסר הערכה: "אם הוא/היא באמת היה/הייתה מכבד/ת אותי, הם היו מנסים להשתפר.". לפעמים יש קושי שמצפים מהצד השני להיות אחראי/ית יותר ולשלוט על הסיטואציה. "אני כל הזמן צריכ/ה להיות אחראי/ת על הכל כי הוא/היא לא יעמדו בזמנים."

הם מנסים הכל – תזכורות, כעס, הסברים, ושם דבר לא קורה כלום. ממש תחושה של חוסר אונים שמתחלפת לעיתים בתחושת כעס ותסכול.

*************************

חשוב להבין שמאחרים כרוניים לא תמיד עושים זאת בכוונה לפגוע. כדאי שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות שלהם.

במקרים רבים איחורים כרוניים נובעים מדפוסי חשיבה שהתקבעו בתת מודע לאורך זמן, מהפרעת קשב (ADHD), או מחרדות.

אם תבינו שהם לא עושים לכם "דווקא" ושזה ממש לא קשור למערכת היחסים שלכם איתם או ביטוי לחוסר הערכה כלפיכם, אולי יהיה לכם קל יותר להתמודד איתם. כדאי גם שתקבלו את זה, שאולי לא תוכלו ממש לשנות את "המאחרים" וכדאי לכם לשנות את הציפיות שלכם מהם.

במקום לשכנע אותם שזה "באחריותם", תוכלו לנסות לחשוב ביחד איתם על פתרונות ממוקדים שיקלו עליהם ועליכם.

הגדירו להם גבולות ברורים. לדוגמה:

"אני יכול/ה להמתין עד 10 דקות, ולאחר מכן אתחיל/אעזוב."

"אם יש שינוי בתכניות שלכם, אצפה לעדכון מראש."

קבעו איתם שעות מוקדמות יותר מהדרוש ואל תסמכו עליהם בתרחישים שדורשים דיוק רב.

אל תשכחו להביע את הרגשות שלכם כלפיהם בצורה ישירה ורגועה. כמו למשל: "כשאת/ה מאחר/ת, אני מרגיש/ה שהזמן שלי לא מוערך."

"אני מבין/ה שקשה לך עם ניהול זמנים, אבל אני צריך/ה שיתחשבו גם בצרכים שלי."

יש כל מיני אפליקציות של תזכורות. תנסו להשתמש בהם ותשבחו אותם על פעולות קטנות שהם הצליחו בהם כמו יציאה מוקדמת מהבית בכמה דקות.

זכרו שהתמודדות כזו דורשת סבלנות, הבנה וגישה מיוחדת. אמנם השינוי שלהם הוא באחריותם, אך אתם אחראיים על איך שאתם מגיבים אל המצב.

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301