איך לשמר את המסורת בלי לאבד את עצמך כאמא

אמא צעירה (בת 32), עלתה מאתיופיה בילדותה. הגיעה לפגישה הראשונה שקטה מאוד. בעיניים עייפות, כמעט כבויות. היא ילדה את בנה הראשון לפני שישה שבועות. אמא שלה, שהגיעה מאתיופיה במיוחד, עברה לגור איתם זמנית כדי "לעזור אחרי הלידה".

במשך רוב הפגישה, הבחורה דיברה בקול רך כמעט לחישה:

"אני מרגישה שאני לא נושמת. כל הזמן יש מישהי סביבי. אמא שלי אומרת שאסור לי לבכות ליד התינוק, שאסור לי לאכול דברים מסוימים, שאסור לצאת מהבית לפני שיעברו ארבעים יום.

אני מנסה להיות מנומסת... אבל כל פעם שאני מבקשת פרטיות, אני מרגישה אשמה. כאילו אכזבתי אותה. כאילו אני פחות אמא."

שאלתי אותה: "ומה את צריכה כרגע?"

היא בכתה. "שקט. רק עשר דקות שקט. לא עצות, לא הוראות. רק לשבת עם עצמי ולהרגיש שאני בסדר כמו שאני."

דיברנו על הגבול שבין עזרה לביקורת. בין מסורת לתחושת חנק. בין אמהות של פעם – לאמהות של היום.

"את לא צריכה להפסיק לאהוב את אמא שלך – כדי להתחיל לאהוב את האמא שאת." אמרתי.

 זה הבסיס להרגשת חופש רגשי.

***********************

מחקרים בתחום ההסתגלות לאמהות מצביעים על כך ששימור הקשרים הבין-דוריים יכול להיות גורם מגן, אך כאשר הגבולות מיטשטשים – תחושת המסוגלות ההורית נפגעת.

מחקר של Leahy-Warren et al. (2012) מצא שתחושת Self-Efficacy (מסוגלות עצמית) של אמהות טריות היא אחד המדדים הקריטיים לבריאות נפשית אחרי לידה – ושביקורת או התערבות מוגזמת מצד הסביבה עלולה לפגוע בה משמעותית.

המעבר להורות, במיוחד כשמשולבת בו מסורת תרבותית חזקה, דורש איזון עדין: בין כבוד לדור הקודם – לבין מציאת הקול האישי בתוך כל הרעש.

לפעמים, השלב הראשון באמהות הוא לא לדעת מה נכון – אלא ללמוד להאמין שאת יכולה.

ענת דניאלי - עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 050-3372301

אודט בוקאי - פסיכולוגית התפתחותית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 054-4554353

מרכז "בחיק האם"