מכירים את זה שלפעמים אתם מנסים "להחזיק חזק", שאף אחד לא ישים לב למאמצים שלכם להסתיר את מה שכל כך הייתם רוצים שלא יראו ? כאילו אתם נושאים משא כבד, חבוי מתחת לחזות של כח ואז מישהו שואל אתכם במפתיע "מה קרה?", או "הכל בסדר?" ואז הכל נשמט. כאילו אין יותר כוחות להחזיק יותר?
"אני שקופה" אומרת לי אחת המטופלות האהובות שלי במהלך פגישה טיפולית. "רואים לי אפילו שאני מנסה להסתיר" היא מוסיפה. אני בודקת איתה מה היתה רוצה שלא יראו ומה ומי היא חושבת שרואים והיכן באמת טמון הסבל שלה. "כשאנשים שמים לב שאני לא מרגישה טוב, עדיף שלא יזכירו לי את זה. זה רק גורם לי לבכות עוד יותר" היא משתפת. היא מלמדת אותי מה נכון לה ועוד יותר מה לא נכון לה. כשמישהו מתייחס למקומות של החולשה שלך לפעמים הוא מנסה לעזור, אבל לעיתים הוא יכול לחזק בטעות את החולשות ולעשות נזק בלי כוונה. לאנשים שונים יש גבולות ומנגנוני התמודדות ייחודיים. אחדים יעדיפו לא לדון בגלוי על הקשיים שלהם, אחרים ישמחו מהבעת ההתעניינות שלכם.
שימו לב למי שעומד מולכם וכבדו את רצונותיהם. אתם יכולים ליצור עבורם מרחב בטוח להביע את עצמם כשנוח להם ולפעמים "להיות שם" עבור מישהו, בלי לחטט או ללחוץ, יכולים לספק לו נחמה גדולה אפילו יותר אם הוא שיתף בפתיחות את מה שעובר עליו.
זכרו: פגיעות של אדם היא אינה חולשה. כל אדם בחיים באיזה שהוא שלב מתמודד עם משהו, באיזו שהיא דרך. כשמדובר בכם, שימו לב אם מישהו זר מתייחס אליכם בחמלה והבנה, הוא לפעמים גם הוא יכול לחזק אתכם אם תיפתחו אליו ולא תמיד רק להחליש.
הכל תלוי באופן ובצורה שהדברים נאמרים.
ב ה צ ל ח ה ענת דניאלי עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה 050-3372301
Comments