אנשים רבים שמגיעים אלי לקליניקה מרגישים הרגשה כל כך רעה שאחרים סובלים עכשיו ממש והם מתעסקים בדברים שלא ממש קשורים לזוועות שמתרחשות בארץ. אנשים אומרים: "איך אני יכול.ה לשמוח בזמן שיש כ"כ הרבה חטופים וילדים שנשארו בלי ההורים שלהם או הורים שנשארו בלי הילדים שלהם".
******************
"אשמה של ניצולים" מוכרת לספרות הפסיכולוגית כרגש מורכב מאוד אשר מתעורר אצל אנשים ששרדו אירוע טראומטי או אובדן בעוד שאחרים לא שרדו אותו. האשמה של הניצולים אינה רציונלית, והאנשים שחווים אותה אינם אשמים בנסיבות של מה שקרה.
שאלה - איך מתמודדים איתה?
תשובה - עצם ההבנה ש"אשמה של ניצולים" היא תגובה נפוצה לאירועים טראומטיים יכולה להיות כשלעצמה מנחמת. זה לא משהו ייחודי אלא חוויה אנושית משותפת להרבה מאוד אנשים.
אם אתם מרגישים רגשות ומחשבות כאלו חשוב שתדברו עליהם עם אחרים כדי לקבל פרספקטיבה חדשה.
כדי שתנסחו מחדש את המחשבות שלכם. במקום לחשוב, "הייתי צריך.ה לעשות משהו אחרת", חשבו מחשבה חיובית יותר כמו "אני אסיר.ת תודה שאני חי.ה, ואני יכול לכבד את אלה שאבדו בכך שאני ממשיכ.ה את החיים שלי וחי.ה חיים משמעותיים."
להמשיך לתפקד ולחיות, כמו גם לעשות דברים חיוביים, זה עדות יש בכם כח חיים ויכולת להסתגל למצב. זה לא מוריד מהטרגדיה שהייתה, אלא מכיר ביכולת שלכם להחזיק מעמד.
כמו כן, לפעמים, חשיפה מוגזמת למצבים מעוררי אשמה, כמו צפייה חוזרת בסרטונים ובטלביזיה או שמיעת סיפורים ספציפיים, עלולה להחמיר את אשמתו של הניצול. הגבילו את החשיפה הזו.
מצאו דרכים לתעל את רגשותיכם לפעולות משמעותיות. זה יכול להיות באמצעות עבודה התנדבותית, תמיכה באחרים במצוקה, או כל פיתרון יצירתי מעולמכם ומניסיונכם.
זכרו: ריפוי לוקח זמן, והוא שונה מאדם לאדם. זה בסדר ונורמלי לחלוטין להתאבל בקצב שלכם כי אין נורמלי ולא נורמלי במצב שבו אנחנו נמצאים.
ואם הרגשות קשים מידי ובלתי נסבלים ויש פגיעה בתפקוד וביכולת להמשיך לתפקד, אל תהססו לפנות לקבלת סיוע מקצועי.
ענת דניאלי
עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה
050-3372301
Comentarios