בין מסורת להגנה עצמית – ללמוד להישאר שלמה

לפני כמה ימים, שוחחתי עם אישה צעירה שאמרה: "אני במצוקה. עוד מעט ערב פסח , ואני לא יודעת אם ללכת לסדר אצל ההורים שלי או לא."

משהו בטון שלה כבר הרגיש לי שהשאלה הרבה יותר עמוקה מהלוגיסטיקה של ערב חג.

"מה קורה שם?" שאלתי.

"כל שנה אנחנו רבים. אבא שלי מתחיל עם ההערות, אמא שלי לא מתערבת, ואני יוצאת משם מרוסקת. תמיד אמרתי לעצמי – זה משפחה, זה רק ערב אחד. אבל השנה... פתאום קשה לי להאמין שאני שוב שוקלת ללכת."

היא עצרה, נאנחה. "אבל מצד שני, אם אני לא הולכת – אני מרגישה אשמה. שאני מוותרת. שאני לא בסדר."

שקט השתרר לרגע.

"את מרגישה כאילו יש שני קולות בתוכך, וכל אחד מושך לכיוון אחר," אמרתי.

"כן!" היא ענתה מיד. "הקול שרוצה לשמור על עצמי... והקול שצועק לי שאני חייבת, כי ככה עושים, כי זה חג, כי זה משפחה."

"ואם היית מדמיינת את עצמך יושבת בליל הסדר – מה את מרגישה בכל אחת מהאפשרויות?" שאלתי.

"אם אני הולכת – אני עלולה להיפגע. אם אני לא הולכת – אני מרגישה כאילו אני שוברת משהו בי. ערך של קשר, מסורת."

"זה נשמע כמו דיסוננס קוגניטיבי," אמרתי. "שני ערכים מתנגשים בתוכך – השייכות מול ההגנה העצמית."

היא הנהנה בשקט.

"אולי השאלה היא לא אם ללכת, אלא איך ללכת, או באיזו נוכחות את בוחרת להיות – כדי לא לאבד את עצמך בשום מצב שלא יהיה." הוספתי.

לפעמים, השיעור הוא לא מה לבחור – אלא איך להישאר נאמן לעצמך בתוך הבחירה ומה לעשות במקרה הזה כשאחרים עוברים את הגבולות הפנימיים שלך...

***************************

החוויה של הבחורה הזאת משקפת את "הדיסוננס הקוגניטיבי" – מצב שבו אדם מחזיק בשני ערכים או עמדות סותרים, מה שגורם לתחושת אי-נוחות פנימית.

לפי התיאוריה של ליאון פסטינגר (1957), אנשים שואפים להפחית את הדיסוננס הזה כדי לשמור על עקביות פנימית, לעיתים על ידי שינוי עמדות, ולעיתים על ידי הצדקות.

מחקר קלאסי של Festinger ו-Carlsmith (1959) בחן מה קורה כאשר אדם נדרש לפעול בניגוד לעמדותיו.

במחקר, משתתפים ביצעו משימה משעממת מאוד, ואז התבקשו לשכנע משתתף אחר לומר שהמשימה הייתה מעניינת. חלקם קיבלו תשלום של דולר אחד, וחלקם 20 דולר.

הממצא המרתק היה שדווקא אלו שקיבלו דולר אחד שכנעו את עצמם שהמשימה הייתה מעניינת – כדי ליישב את הפער בין ההתנהגות שלהם (שכנוע שקרי) ובין התגמול הדל. לעומת זאת, אלו שקיבלו תשלום גבוה לא חוו דיסוננס – כי הייתה להם הצדקה חיצונית ברורה.

כך, כשהפער בין הערכים לפעולות גדול – אנחנו עלולים לשנות את התפיסה שלנו כדי להרגיש שלמים עם עצמנו.

החג הזה מזמין אותנו לא רק לשולחן ולמפגשים משפחתיים – אלא גם לבחינה מחודשת של הגבולות שלנו ושל הנאמנות לעצמנו.

מאחלת לכם בהצלחה בכל החלטה שלא תהיה ושתהיו שלמים איתה.

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית

עובדת סוציאלית קלינית,

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301