בין צו 8 לצירי לידה

אפרת היא אמא ל 3 זעטוטים. (1.1, 3 , 5). היא ובעלה ארז (שם בדוי) תכננו ללדת את הפעוט החדש שלהם בלידת בית. ארז היה מוכן כבר חודשים מראש לארוע. הוא ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות: להזמין את הדולה, למלא את האמבטיה במים, לשים את הפליליסט שהכינו מבעוד מועד, להתקשר ל

אמא, להשגיח על הילדים ולשלוח הרבה תפילות ללידה קלה ומוצלחת.

יום לפני שהתחילה הלידה עצמה, ארז קיבל הודעה שהוא מגוייס בצו 8. היה לו ברור שלחמאס ממש לא מעניין שהקטנציק שחיכו לו כל כך עומד להגיע ממש עכשיו, אבל הוא קיווה שיוכל להשתתף בלידת בנו הקטן ושלא יצטרך לעמוד בפני ההחלטות הקשות האלו שבפניהם הוא עמד.

**********************

ארז, בעלה של אפרת עמד בפני דילמה קשה. היה עליו לבחור בין חובתו האזרחית לבין מחויבותו המשפחתית. ההחלטה לעזוב את הבית ברגע הקריטי הזה של הלידה יצרה אצלו תחושות קשות של תסכול, אכזבה וכאב, במיוחד כאשר המצב הביטחוני כפה עליו בחירה שהוא לא היה מעוניין בה. בנוסף, הוא חש אשמה כלפי אשתו וילדיו הקטנים שנשארו הרבה מאוד זמן בלי אבא / בעל בבית כשהחיים שלהם השתנו לגמרי .

אפרת מצאה את עצמה בעמדה כל כך לא פשוטה גם מבחינה רגשית וגם מבחינה פיזית. עצם הידיעה שארז נקרא בדחיפות לשרות הציבה אותה במצב של חוסר ודאות, מתח וחשש, דווקא ברגע בו היא כל כך הייתה זקוקה לו ולתמיכה שלו. ההעדרות שלו מהלידה הוסיפה מתח, במיוחד לאור כך שהלידה תוכננה להיות בבית, מה שמצריך תחושת ביטחון.

וגם התינוק שנולד הגיע לתוך מציאות שיש לה השלכות ארוכות טווח על תחושת הביטחון המשפחתית. אחיו הגדולים הפכו להיות מבלבלים ומפוחדים כי אף אחד לא הכין אותם ממש לזה שאבא לא יהיה איתם בבית. הם לא מבינים את המורכבות המלאה של המצב ותחושות אי הוודאות והעצבנות של כולם משפיעים גם עליהם. הם בעצמם נזקקים לתשומת לב ותמיכה רגשית.

במציאות שבה מלחמה חודרת גם לרגעים הכי אינטימיים שלנו, סיפורם של אפרת וארז מזכיר לנו עד כמה חייהם של משפחות רבות בארץ השתנו באופן עמוק וכואב. בין שמחה לעצב, בין חיי משפחה לחובה לאומית – ההחלטות שהמלחמה כופה עליהן הן קשות וכבדות משקל.

תחזיקו מעמד.

תמיד אתכם!!!

ענת דניאלי

עו"ס קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301

*******

הסיפור סיפור אמיתי ונכתב באישור אפרת.