הדרך לעבור אותו היא לעבור דרכו

אני שומעת בקליניקה לא מעט אנשים שאומרים:

"אני מעדיף פשוט להדחיק את זה, כי כל פעם שאני חושב על זה, זה רק עושה לי יותר רע."

"אין לי כוח לחפור בעבר, זה רק פותח פצעים שאני לא רוצה להתעסק איתם."

"מה הטעם לגעת בזה שוב? זה לא ישנה כלום, עדיף להמשיך הלאה."

"אם אני אתחיל להרגיש את זה, אני לא יודע איך אצליח לצאת מזה, אז אני מעדיף לא לחשוב על זה בכלל."

לכולנו יש רגעים קשים, ואפילו רגעים קשים מאוד, כאלה שמרגישים כמו יותר ממה שאנחנו יכולים לשאת. כדי להתמודד, אנחנו מפתחים מנגנונים שמטרתם להגן עלינו – להרחיק, להדחיק, להימנע. מנגנונים אלו לא מופיעים סתם; הם חלק ממערכת הישרדותית עמוקה שטבועה בנו.

מבחינה ביולוגית, ההימנעות הזאת היא חלק מהפעלת מערכת העצבים האוטונומית, במיוחד של המערכת הסימפתטית, שמייצרת את תגובת ה"לחם או ברח". כשהמוח מזהה כאב – גם אם הוא רגשי – הוא משחרר הורמוני סטרס כמו קורטיזול ואדרנלין, מגביר את קצב הלב, ומכין אותנו לבריחה. זהו מנגנון שתפקידו להגן עלינו מסכנות, אבל כשמדובר בכאב רגשי, ההימנעות ממנו דווקא עלולה להעמיק את המצוקה.

מחקרים מראים שכשאנחנו נמנעים מלהתמודד עם רגשות שליליים, אנחנו חשופים ליותר חרדה, דיכאון ואפילו תסמינים גופניים. למשל, מחקר מאוניברסיטת קליפורניה הראה שאנשים שמקבלים את רגשותיהם הקשים בלי לנסות לשנותם – חווים פחות סטרס בטווח הארוך ורווחה נפשית גבוהה יותר. מחקרים נוספים מצאו שהיכולת להישאר עם רגשות לא נעימים מחזקת את החוסן הנפשי, משפרת את ההתמודדות עם מצבי לחץ, ומאפשרת הסתגלות טובה יותר לאתגרים בעתיד.

כשאנחנו מרשים לעצמנו לשהות ברגש, במקום לברוח ממנו, אנחנו למעשה מאפשרים למוח שלנו להשלים את תהליך העיבוד הרגשי. מחקרים במדעי המוח מראים שהתבוננות לא-שיפוטית ברגשות מפחיתה את הפעילות באמיגדלה (האזור שאחראי על פחד וחרדה) ומגבירה את הפעילות בקורטקס הפרה-פרונטלי (שאחראי על ויסות רגשות וקבלת החלטות). במילים אחרות, אנחנו לומדים לווסת את עצמנו טוב יותר, במקום להיות מוצפים שוב ושוב באותם רגשות שאנחנו מנסים להימנע מהם.

אז מה אפשר לעשות?

במקום להילחם ברגש – לתת לו מקום. במקום להדחיק – לשהות בו. לא למהר "לפתור" או "להתגבר", אלא פשוט להיות עם מה שמגיע, גם אם זה לא נעים. זה לא קל, אבל זה משתלם. תרגול של קבלה והתבוננות ברגשות מפחית סטרס, משפר את הבריאות הנפשית ומעניק לנו חוסן אמיתי. כשאנחנו מפסיקים לברוח מהכאב, אנחנו לא רק מתמודדים איתו – אנחנו גם גדלים וצומחים מתוכו.

תנסו את זה.

תמיד אתכם,

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית

עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה

 050-3372301