הילד שעדיין בפנים

אני פוגשת את בן (שם בדוי), גבר בשנות ה-30 לחייו. כלפי חוץ, הוא נראה מצליח: עובד בעבודה טובה, יש לו מעגל חברים רחב וחיוך שלא יורד מהפנים. אבל, במצבים מסוימים – ובעיקר מול אתגרים רגשיים – אני שמה לב שעולה בו משהו אחר. הוא נעלב בקלות, מגיב בכעס ילדותי כשלא מקבל את מה שהוא רוצה, מתקשה לקבל "לא" כתשובה, ולעיתים קרובות מוצא את עצמו מבקש אישור תמידי מהסביבה.

כשהכרתי את בן יותר הבנתי, שההתנהלות הזו שלו חושפת ילד קטן, שלא קיבל את מה שהיה זקוק לו בזמן והעולם עיצב את תפיסת העצמי שלו. בילדותו, בן חווה חסך משמעותי באהבה ללא תנאי, תשומת לב וביטחון רגשי. ההורים שלו היו מרוחקים רגשית ממנו. היו עסוקים במרדף אחרי הישגים ועבודה, ולא הבינו עד כמה הוא היה צריך להרגיש שמקבלים אותו כמו שהוא, בלי צורך להוכיח משהו.

**********************

כאשר ילד לא מקבל את החום, הביטחון והאישור שהוא זקוק להם – הוא לומד להפוך את זה למנגנון הישרדות. הוא מחפש אהבה דרך הישגים, דרך "להיות טוב", דרך ריצוי הסביבה. הוא גדל להיות מבוגר שזקוק להכרה חיצונית, כי עמוק בפנים הוא לא מרגיש מספיק טוב בזכות עצמו.

בן, כמו רבים אחרים, סוחב את החסך הזה גם בבגרות. כשמישהו לא מסכים איתו – הוא חווה דחייה עמוקה שמחזירה אותו לתחושת הדחייה מהילדות. כשהוא לא מצליח – זה לא רק כישלון רגעי, אלא פצע שנפתח שוב ושוב. החסכים הללו יוצרים דפוסי התנהגות ילדותיים שמתבטאים בכעס, תסכול, חוסר סבלנות ובקשה לאישור מתמיד מהסביבה.

חשוב מאוד שבן יבין שההתנהגויות האלו שלו הן לא "מי שהוא", אלא דפוסים שהוא למד בילדות. כדאי שהוא יתן לעצמו את מה שלא קיבל בעבר – אהבה עצמית, חמלה וקבלה ללא תנאי.

 זה לא משנה איפה הייתם או מה חוויתם, מה שחשוב זה לאן אתם בוחרים ללכת עכשיו. הדרך לריפוי תמיד מתחילה בצעד הראשון.

תמיד אתכם

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית 

עובדת סוציאלית קלינית

םסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301