המרחק שמזמין את הלב להתקרב

שני אנשים שאוהבים, שהביאו חיים לעולם – עכשיו מנסים להבין איך לא להתפרק תוך כדי.

היא מספרת שהיא עייפה, מותשת, מרוקנת.

הוא גם.

כל אחד בדרכו.

היא – אומרת שהיא לא זוכרת מתי אכלה כמו שצריך או ישנה שעתיים רצוף.

הוא – מרגיש שהוא צריך להיות החזק, התומך, זה שלא נשבר.

אבל בפנים, בתוך הנשמה? גם הוא "מתנדנד".

היא אמרה:

"אני מרגישה שאני לבד בזה.

שהכל נופל עליי.

וגם כשהוא נמצא – אני לא באמת נחה."

והוא אמר:

"אני לא יודע איך לגשת אליה.

כל מה שאני עושה מרגיש לא מספיק טוב.

אז אני שותק. שומר בבטן."

הם לא רבים.

אבל יש שקט כואב.

מרחק.

כאב שלא מוצא מילים.

פשוט עצרנו.

דיברנו את הדברים כמו שהם – בלי שיפוט, בלי השוואות, בלי תחרות של מי עובר יותר, למי הכי קשה...

שני אנשים פגועים. עייפים. רוצים להיות קרובים – אבל לא יודעים איך.

***********************

בתיאוריה של זוגות בטראומה (Nelson & Wright, 1996), מדברים על מה קורה כשהכאב הוא של שניים – וכל אחד מרגיש לבד בו.

הדרך לצאת מזה – היא לא לוותר על עצמכם בשביל השני, אלא ללמוד איך להיות בתוך זה יחד.

כי לפעמים, עצם זה שיש מקום לכאב שלך, ולכאב של מי שאת/ה אוהב/ת – באותו מרחב – זה כבר ריפוי.

החיבור לא תמיד חוזר לבד.

אבל הוא יכול להיבנות מחדש.

לאט, ברוך, בלי לחץ – רק עם הרבה מאוד הקשבה.

ב ה צ ל ח ה

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית

עובדת סוציאלית קלינית,

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301