העבר שלך לא חייב להיות ההווה שלך

הוא התיישב מולי בפעם הראשונה, הכתפיים שלו שמוטות כאילו נושא עליהן משקל של שנים. מבטו נדד אל החלון מאחורי, כאילו הוא בודק את דרכי המילוט. "אני לא ישן בלילה," אמר בקול חנוק. "הרעש בראש לא מפסיק."

הוא סיפר על השירות הצבאי שלו, על הלילות הארוכים, על החברים שאיבד ועל הרגע שבו חזר הביתה – ולא הצליח לחזור לעצמו. "הגוף שלי פה, אבל אני תקוע שם," אמר והעביר יד עייפה על פניו.

באותו רגע נזכרתי במשהו שאמר לי פעם מטופל אחר: "הכי קשה זה להרגיש שמה שקרה שם נשאר רק אצלי, ואף אחד לא יבין." הבנתי שהשקט שלי לא מספיק הפעם. אמרתי לו:

"אתה לא תקוע שם. הזיכרונות מנסים להזכיר לך משהו, אבל אתה יותר מהם. אתה זה שהצליח לחזור."

הוא הניד בראשו בשלילה. "אם באמת חזרתי, למה כל רעש קטן מקפיץ אותי? למה אני לא מצליח לחבק את המשפחה שלי בלי להרגיש שאני מרוחק?"

שתקתי רגע ואז עניתי לו: "כי הלב שלך עדיין מגן על עצמו. הוא לא שכח את מה שעברת. אבל להרגיש כאב לא אומר שאתה נשאר שם. זה אומר שהלב שלך עדיין פועל – ועדיין מסוגל להרגיש."

בפגישה הבאה הוא כבר ישב אחרת. לא משוחרר לגמרי, אבל טיפה פחות דרוך. לקראת הסוף הוא אמר לי: "את יודעת... בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, הייתה לי דקה של שקט אתמול בלילה."

כשהוא יצא מהחדר, המילים שאמרתי לו המשיכו להדהד בי, אבל עכשיו עם משמעות חדשה גם בשבילי:

"העבר שלך הוא רק סיפור שאתה נושא איתך – אבל אתה זה שמחליט איך הוא ייגמר."

***********************

העבודה עם מטופלים שחוו טראומה מלמדת אותנו שלעתים הכאב שלהם אינו נובע רק מהאירוע עצמו, אלא מהמשמעות שהעניקו לו ומהדרך שבה הוא ממשיך לעצב את זהותם. תהליך הטיפול אינו מוחק את הזיכרונות, אלא מאפשר למטופל ליצור מרחב שבו הם קיימים מבלי להשתלט על חייו. השינוי מתרחש כאשר המטופל לומד לראות את עצמו לא כקורבן של נסיבות העבר, אלא כמי שהמשיך הלאה למרות הכול — ובכך הוא הופך לעד הסיפור שלו, ולא לדמות הכלואה בתוכו.

תחזיקו מעמד!!!

תמיד אתכם

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

0503372301