העולם לא יקרוס אם תנוחי רגע

היא נכנסת באיחור של עשר דקות, מתנצלת, מתנשפת.

"תודה שאת מחכה," היא אמרה. "הייתי בישיבת זום שלא נגמרה, בדרך חיפשתי בייבי סיטר חדשה כי הקודמת הבריזה ברגע האחרון והעברתי הוראות לבעלי איפה נמצא האוכל שהכנתי בצהריים. את לא מבינה, אחרי כל זה כמעט נכנסה בי משאית בדרך לכאן".

היא התיישבה. התנצלה. שלפה את הטלפון והצליחה להגניב על הדרך עוד כמה תשובות ללקוחות שחיפשו אותה 'בדחיפות'.

נאנחה.

"אני מרגישה שאני כל הזמן רצה. הכל חשוב, והכל דחוף, ובסוף אני מרגישה שפספסתי את עצמי בתוך כל זה. אני עם הילדים – אבל חושבת על המיילים שלא עניתי עליהם. אני בעבודה – אבל מרגישה אשמה על ששמתי את הילדה בגן אפילו שהיא לא הרגישה כל כך טוב בבוקר. אני עם בעלי – וחושבת על הבלגאן ועל כלים בכיור. כאילו אני שחקנית על במה, מחליפה תחפושות כל הזמן – אבל אף פעם לא ממש נוכחת."

היא הרגישה שזהו. שנגמר לה. שהיא נופלת בין הכיסאות שהיא עצמה סידרה.

אני מסתכלת על האישה הזאת– עייפה, מתוחה, יפה מאוד אפילו בתוך הסערה – וחושבת כמה היא לא לבד. כמה נשים יושבות מולי עם אותו סיפור.

"נשמע שאת כל כך עסוקה בלהיות בשביל כולם, שלא נשאר מקום להיות בשביל עצמך". אני אומרת לה.

חושבת לעצמי שהעבודה הטיפולית עם האישה הזאת תהיה לא להוריד לה תפקידים, אלא להוסיף לה נוכחות. להסכים לרגעים לא יעילים, לא מצוינים, לא מושלמים – אבל אמיתיים של עצמה.

**********************

ד"ר מרשה ויינשטיין (Marjorie Hansen Shaevitz) בספרה The Superwoman Syndrome (1984).

 תיארה נשים שמנסות "לעשות הכל" – לנהל קריירה מצליחה, לטפל במשפחה, לשמור על בית מתוקתק, להיראות מצוין – תוך ויתור על הצרכים האישיים שלהן. מרשה קראה לנשים האלו כסובלות

מ"תסמונת סופר-וומן" (Superwoman Syndrome) או "תסמונת האישה המושלמת" והדגישה בתאוריה כי מדובר בתופעה חברתית שדורשת מהנשים לשמור על

פרפקציוניזם גבוה – סטנדרטים בלתי אפשריים כמעט בכל תחום.

 לא לבקש עזרה מאף אחד מתוך אמונה ש"אם לא אעשה את זה בעצמי, זה לא יקרה כמו שצריך".

לנשים אשר סובלות מהתסמונת תחושת אשמה כרונית ,בעיקר סביב נוכחות עם הילדים, חוסר זמינות רגשית, או תשומת לב עצמית.

נשים שחיות ככה מזניחות באופן קבוע את הצרכים האישיים שלהן כמו שינה, בריאות, קשרים חברתיים, תחביבים. וכן הן משתמשות שימוש יתר בתפקוד כהגדרה עצמית. הערך העצמי שלהן נבנה מתוך עשייה, לא מתוך הוויה.

הפנמה של תפקידי מגדר מסורתיים בשילוב עם אידיאלים מודרניים של הצלחה וקריירה יוצרים קונפליקט פנימי בלתי פוסק שמעלה סיכון לדיכאון ותחושת חוסר ערך.

חשוב כל כך שנזכור שאנחנו לא צריכות להיות סופר-וומן. לא כל הזמן. מותר לעצור, לנשום, ולתת מקום גם לעצמנו – לא רק למה שאנחנו עושות עבור אחרים.

ב ה צ ל ח ה

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית

עובדת סוציאלית קלינית,

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301