זוגיות בשדה הקרב של החיים

הם נכנסו יחד. הוא חזר מהמילואים, היא ילדה בזמן שהוא היה שם.

שניהם נראו מותשים, אבל לא מהשגרה, מהמרחק ביניהם.

שני מוקדים של קושי. שני עולמות שונים לגמרי של כאב.

הוא עם פלשבקים מהשטח, לא מצליח לישון יותר משעה רצוף, קופץ מכל רעש.

היא בלילות לבנים של בכי, גזים, בדידות מטורפת. לבד.

עם תינוק שלא מכיר את אבא שלו.

ואבא, שבקושי מכיר את עצמו עכשיו.

היא אמרה: "אני מרגישה שאני צריכה לבחור ביניהם.

להיות שם בשבילו או בשביל התינוק.

אין לי אוויר".

הוא שתק. לא כי לא היה לו מה להגיד, אלא כי לא ידע איך.

הוא למד לדבר שפה של שדה קרב.

הקפיא את הרגשות. לא ידע איך להתחבר לכאב של אישה אחרי לידה.

ישבנו עם הכאב. לא ניסינו לפתור אותו.

רק נתנו לשני הקולות להישמע.

לאפשר לא רק כאב, אלא גם מקום.

***********************

בתיאוריה של דיאדות טראומטיות (Traumatic Dyads), יש התייחסות למצבים שבהם שני בני זוג מתמודדים עם טראומות נפרדות – והקושי הוא לא רק אישי, אלא גם זוגי: איך נפגשים כששני אנשים נמצאים במצב הישרדות?

Nelson & Wright (1996) כותבים על החשיבות של יצירת מרחב רגשי משותף, כזה שבו אף אחד לא צריך לוותר על הכאב שלו, כדי שהשני יוכל להתקיים.

ולפעמים, רק הידיעה שאפשר להיות פצועים יחד, בלי שיפוט, בלי השוואות, היא זו שמרפאת.

כי ריפוי לא קורה רק כשכואב פחות, הוא קורה כשאתם כבר לא לבד איתו.

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית

עובדת סוציאלית קלינית,

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301