לא פעם אני נשאלת בקליניקה שלי, "איך את משחקת עם הילדים שלנו כל פגישה ואחר כך את קוראת לזה טיפול"?. אני מנסה להסביר להורים מה זה "play therapy" ואיך אפשר באמצעות משחק לעזור לילדים לדבר את מה שהם מרגישים. ההסבר לא פשוט. טיפול באמצעות משחק זאת תורה שלמה. ובכל זאת, הורים ששולחים ילד פחות וורבלי לטיפול והוא רוב הזמן משחק, תוהים: "איך אצלנו הוא לא אומר את הדברים האלו ואצלך הוא פותח הכל?".
טיפול במשחק היא דרך טיפולית לעבוד בטיפול פסיכו-תרפויטי עם ילדים מגיל 3-12 כשהשפה המשחקית היא השפה הרווחת אצלם
. ישנם ילדים בוגרים יותר ואפילו מבוגרים שעדיין יעדיפו לשחק מאשר לשוחח על הקשיים שלהם בצורה ישירה. ישנן טכניקות רבות ושונות במהלך טיפול במשחק. מטפל ישתמש בטכניקה המותאמת לצרכיו של הילד ובעולם הדימיון איתו הוא משחק ומרגיש איתו הכי נוח להשתמש.
ישנן שתי צורות עיקריות של טיפול במשחק המשמשות מטפלים במשחק:
תרפיית משחק מודרכת : בעזרתה המטפל נוקט בגישה מעשית ומוביל את הילד באמצעות פעילויות משחק מודרכות כדי לעזור לו לבטא את עצמו. בדרך כלל המטפל נותן הוראות ספציפיות למטופל ומפקח על הילד בזמן שהוא והילד משחקים ביחד.
טיפול במשחק ללא הכוונה : טיפול במשחק ללא הכוונה עושה שימוש בסביבה פחות מבוקרת. המטפל משאיר לילד לעסוק בכל פעילות משחק שהוא עשוי ליהנות ממנה ולהביע את עצמו בהפרעה מוגבלת.
דוגמא למקרה טיפולי בטיפול במשחק:
נדב (שם בדוי), בן 11, הגיע לטיפול פסיכותרפויטי אצלי בעקבות חרם חברתי קשה שעבר בביהס', ההורים תיארו תחושה של בדידות וחוסר גדול במיומנויות חברתיות. בעברו הנער סבל מחרם חברתי קשה ופעמים רבות נשאר לבד בכיתה בהפסקות וגם בשעות אחר הצהריים נמנע ממפגשים חברתיים. כבר מתחילת הטיפול ניכר כי נדב התבייש מאוד במצבו החברתי וסירב לדבר עליו. כשנשאר לסיבת הפנייה אלי אמר ש"הכל בסדר" אצלו והכחיש כל קושי. בחלק הראשון של הטיפול, אחרי שלא הצלחתי לנהל איתו שיחה פרונטלית וורבלית, התחלנו לשחק "שש בש". נדב התקשה לפרוץ שנים רבות של שתיקה והביע חוסר אמון ביכולת של אדם אחר להיטיב איתו, אבל לשחק הוא הסכים. בזירה הזאת לא הרגיש מאויים. לא ויתרתי לו במשחק ולפעמים נדב היה מפסיד. שיקפתי לו שהוא משאיר הרבה מאוד חיילים פתוחים וזה מאפשר לי "לאכול אותו" בקלות. באחד הפעמים אמר: "את מנצחת אותי כי את אוכלת אותי כל הזמן". הסתכלתי עליו בעיניו הנבונות וחשבתי עם עצמי עד כמה אפשר במציאות להאשים ילד בפעולות המכאיבות של אחרים ש"אוכלים אותו". בלי מילים, כשחוט המחשבה שלי פגש את שלו, אמר לי נדב: "אסור להשאיר אף אחד לבד". הסכמתי איתו. זה נורא כואב למי שנשאר לבד ומסוכן... הייתי אמפתית לרגשותיהם של כל הבודדים. בפגישה אחר כך נדב שיחק פחות "פתוח". הוא השתדל "להגן על החיילים הבודדים". "לכל אחד צריך שיהיה חבר הוא אמר". "נכון". אני הסכמתי איתו. "לא טוב היות האדם לבדו", העברתי את מה שקרה במשחק ללחיים האמיתיים שלו. "גם אתה הרגשת לא מעט לבד". העזתי. "כן" הוא הנהן בהסכמה ושתק. חודשים אחר כך נדב ואני היינו עסוקים כבר באסטרטגיות בשש-בש. נדב היה עסוק ב"איך מחזקים את הבית האישי שלנו". הוא דאג למלא את השטח שלו בחברים דומים לו ולמנוע ממני לפגוע בשטח שלנו. כל פגישה התחילה במשחק ויישר העברנו אותה לחיים. למרחב האמיתי שבו המשחק הרבה פחות בטוח מאשר בקליניקה.
כשנדב ביטא את המצוקה שלו בטיפול, התחילה ההתמודדות שלו גם במציאות החיצונית.
התחילה תנועה שלו לכיוון שינוי.
***************************************************************************************
השימוש המתועד הראשון במשחק טיפולי התחיל בשנת 1919 בפרקטיקות של וירג'יניה אקסליין וויולט אוקלנדר. שתיהן הציגו את הגישות שלהן במאמרים שמדברים על 'טיפול במשחק לא מכוון' ו'טיפול משחק ישיר'. מטפל מיומן יאמץ שילוב של שתי הגישות בהתאם לנסיבות. מומלץ לקרוא.
ב ה צ ל ח ה
ענת דניאלי
עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה
050-3372301
Comentarios