"הצילו הילד משתגע. הוא זורק דברים, צועק כאילו אחז בו שד, הוא מכה את עצמו, הוא מדבר בלי אבחנה ודברים שהוא לא מתכוון אליהם, הוא לא מפסיק לבכות"...
התקף זעם או באנגלית "טנטרום", הוא כמו הר געש שהתפוצץ. משהו רגשי חזק מאוד שנאסף בפנים שמתפוצץ בלי הכנה מראש. זה מצב של חוסר איזון.
מדובר במנורת אזהרה אדומה מאוד ובולטת, שזועקת משהו שהילד לא הצליח לומר בצורות אחרות, מתונות יותר.
חשוב להתבונן באירוע ולשאול שאלות.
האם מדובר באירוע חד פעמי או באירועים חוזרים שמחמירים מאירוע לאירוע???
מה קדם או קודם לאירועים אלו??? האם הם באים כתגובה למקרה ספציפי או שמבטאים הלך רוח כללי של הילד.
כדאי מאוד לתת מענה לשאלות אלו בטרם מתרחש "הפיצוץ" הבא כי אם לא מטפלים בבעיה שבגללה המנורה האדומה נדלקה, תופיע בעיה חמורה הרבה יותר.
שימו לב. התפרצות הזעם היא אינה בעיה כשלעצמה אלא סימפטום של משהו כואב, משהו מציק, שלא יוצא בדרכים אחרות.
מה עושים שכזה כבר קורה???
חשוב להבחין בין התפרצות אלימה שיכולה להיות מסוכנת לילד ו/או לסביבה או להתפרצות רגשית סוערת אבל לא מסוכנת.
במידה והילד מסוכן (זורק חפצים, מכה אחרים או את עצמו), כדאי להכניס אותו לאיזור מוגן יותר בו יוכל לפרק את הזעם שצבר. אי אפשר בשלב זה למנוע מגע פיזי. כדאי שהוא יהיה ענייני וממוקד הכולל אחזקה בטוחה, שתסיט את הילד ממקום בו יכולה להיווצר פגיעה.
התרחקו ככל שניתן מהילד. אל תחזירו אלימות כתגובה להתנהגות אלימה ואל תגיבו במילים. השתדלו לצמצם בהתייחסויות וחכו "עד יעבור זעם".
הישארו באיזור. אל תשאירו את הילד לבד כי במצב של איבוד שליטה חשוב שהוא ידע שיש לידו אדם ששולט במצב.
אמרו לילד שאתם מחכים שהוא ירגע ואתם מזמינים אותו להיות במגע איתכם כשהוא יוכל. כשהילד ירגע שבחו אותו על כך שהצליח להרגיע את עצמו והזמינו אותו לעשות משהו אחר, שיחזיר אותו לתפקוד רגיל.
כשהילד נמצא בהתקף זעם הוא אינו יכול להגיב אליכם. הוא גם לא יכול לקלוט ולהבין הסברים או כל דבר ממה שאתם אומרים. גם כשההתפרצות תסתיים השתדלו לא להגיד עליה דברים שיפוטיים ולא לנתח את ההתנהגות של הילד באותו שלב. השתדלו להתייחס למניעים שהביאו להתפרצות עצמה.
בדרך כלל כשילד מגיב בהתפרצות הוא מצפה לתגובה מצידנו. אל תגיבו לצורה כזאת של התנהגות. השתדלו להכחיד אותה באמצעות מיזעור ההתייחסויות שהילד יקבל כלפיה. במקום זאת, העצימו התנהגויות חיוביות והתמודדויות מקדמות של הילד. משפטים כמו: "ראיתי שהצלחת להתמודד יפה...
כעסת אבל הצלחת להרגיע את עצמך ולדבר על מה שאתה מרגיש... וכו", יספקו לילד מוטיבציה להתנהגות מאוזנת יותר וימנעו את הצורך בביטוי רגשי כל כך סוער.
הכי חשוב: אל תחכו להתפרצות. תעזרו לילד לטפל בקשיים הרגשיים שלו בזמן כדי שהוא לא יצטרך לזעוק אותם בצורה כל כך חזקה וכואבת.
ענת דניאלי
עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה
050-3372301
コメント