כשאהבה ודאגה מתבלבלות עם שליטה

אמא לבחור צעיר אומרת לי בעצב:

"הוא עומד להתחתן עם מישהי שפשוט לא מתאימה לו. אני מכירה אותו יותר מכולם. הוא יתחרט, אני בטוחה."

שאלתי אותה: "מה את הכי מפחדת שיקרה?"

היא שתקה ואז אמרה:

"אני מפחדת לאבד אותו... מפחדת שהוא יגלה שצדקתי ושהיא לא מתאימה לו, אבל זה יהיה מאוחר מדי."

ואז, כמעט בלחישה, הוסיפה:

"תביני אותי, אני רק רוצה שהוא יהיה מאושר."

אמרתי לה: "ומה אם הוא כבר מאושר?"

היא שתקה ארוכות.

חשבתי על משפט שמיוחס לח'ליל ג'ובראן:

"הילדים שלכם אינם ילדים שלכם.

הם בני ובנות הכמיהה של החיים לעצמם.

הם באים דרככם אך לא מכם,

וכשאתם יכולים לתת להם את אהבתכם –

אל תכפו עליהם את מחשבותיכם."

ביקשתי ממנה לחשוב עם עצמה: איפה קשה לה לשחרר את הבן שלה?

מה זה אומר על מערכת היחסים ביניהם?

מה הבחורה הזאת מעוררת בה – אילו שיקופים מתוך עצמה היא רואה בבחורה ומנסה למנוע מהבן שלה לפגוש אותם. התלבטתי אולי באמת באופן אובייקטיבי מזהה משהו באינטואיציות האימהיות שלה שגורם לה להזדרז ולהזהיר את הבן שלה מפניו ונזהרתי לא להתערב.

**************************

בפסיכולוגיה המשפחתית, מעודדים הורים לעשות "הפרדה אינדיבידואלית" –

כלומר לראות את הילד שלנו כישות נפרדת, עם רצונות, רגשות ובחירות משלו, גם כשהם שונים לחלוטין ממה שחלמנו ואנחנו רוצים עבורו.

וזו אולי אחת המשימות הכי קשות – והכי חשובות – של הורות.

להיות שם – מבלי להחזיק חזק מדי.

ללוות – מבלי להכתיב.

לאהוב – גם כשקשה להסכים.

לפעמים המאבק של ההורות הוא לא רק על הבחירות של הילדים שלנו,

אלא על המקום שלנו כהורים, על המקום שלנו בחיים שלהם.

אולי האמא הזאת שואלת האם היא עדיין משמעותית עבורו?

האם הקשר ביניהם ישתנה?

האם יש לה מקום כשהוא כבר לא "הילד הקטן שלה", אלא גבר שעושה את הבחירות שלו בעצמו?

שאלות לא פשוטות שחשוב לבדוק אותם ועוד רבות לפני שאנחנו באים להתערב.

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית

עובדת סוציאלית קלינית,

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301