כשהכאב של הילד הופך גם לשלך

רחל היא אמא של נופר בת ה 13 (שמות בדויים), מדווחת על סימפטומים פוסט טראומטיים לחרם שעברה הבת שלה כשהייתה בכיתה ג'.

רחל מתארת, שהיא נזכרת פתאום במהלך יום העבודה שלה, בסיפורי ההתעללות שעברה הבת שלה כשהייתה צעירה יותר. התחושות הפזיולוגיות שנלוות לזכרונות החודרניים האלו קשות: הלב שלה מתחיל לפעום בחזקה, יש לה קשיים נשימה, אי שקט. היא מתקשרת באמצע יום הלימודים לבת שלה והמורים כועסים עליה כי אסור לבת שלה להוציא את הטלפון במהלך הלימודים. רחל מספרת שכל דבר מזכיר לה את התקופה הקשה שהבת שלה עברה. היא מחפשת סימנים שמעידים שנופר עוברת שוב חרם. למרות שמצבה החברתי של הילדה השתפר האמא עצמה ממשיכה לחוות את האירועים הקשים שהיו לבת שלה כאילו היא עצמה חוותה אותם.

************************

הסימפטומים אותם מתארת רחל מוכרים בספרות כ"טראומה משנית" או "טראומה עקיפה", מצב שבו אדם חש תסמינים דמויי פוסט-טראומה בעקבות חשיפה לסיפור או לחוויות טראומטיות של אדם אחר, במיוחד כשהוא קרוב אליו רגשית, כמו הילד שלו. עם זאת, במקרה של רחל, ייתכן שהחרדה והתגובות הפיזיולוגיות שהיא חווה אינן נובעות רק מהחוויה של בתה, אלא גם מהדהדות חוויות מהעבר שלה עצמה. ייתכן שהחרם שנופר עברה בכיתה ג' עורר אצל רחל זיכרונות מודחקים או תחושות כואבות מחוויות דומות שהיא עצמה עברה בילדותה או בנעוריה. בצורה כזו, הטראומה של נופר משמשת כמראה, שמשחזרת עבור רחל את התחושה של חוסר אונים, פחד ובדידות שהיא אולי ניסתה להדחיק.

רחל מתארת שהיא נזכרת בסיפורים על ההתעללות שעברה בתה כשהייתה צעירה יותר, והתחושות הפיזיולוגיות שמלוות את הזיכרונות החודרניים קשות מאוד. הלב שלה מתחיל לפעום בחוזקה, יש לה קשיי נשימה, והיא חווה אי שקט עד כדי כך שהיא מתקשה להתרכז ביום העבודה שלה. היא מנסה להקל על עצמה באמצעות יצירת קשר תכוף עם בתה, אבל זה רק מחריף את הקונפליקט בינה לבין מערכת החינוך. היא מוצאת את עצמה מחפשת סימנים שמעידים שנופר עוברת שוב חרם, למרות שמצבה החברתי השתפר. כך, רחל למעשה "נתקעה" בעבר, בחוויה הכואבת של החרם שעברה בתה, והיא חווה מחדש את האירועים כאילו הם מתרחשים שוב, גם כאשר המציאות שונה.

התנהגות שמשפיעה על רחל, בוודאי משפיעה גם על נופר. הבת, שמצבה החברתי כיום טוב יותר, עלולה לחוש בלחץ ובדאגה של אמה ולחוות אותם כמעין מסר סמוי שמאיימים עליה שוב, גם אם הדבר לא תואם את המציאות. התגובה הרגשית של רחל, במקום להרגיע את נופר ולשדר לה ביטחון, עלולה לשדר חרדה וחוסר יציבות שמכבידים על הילדה.

הכרה של רחל שהחרדה שהיא חווה נובעת לא רק מהטראומה של נופר, אלא גם, ואולי בעיקר, מחוויות פרטיות משלה יכולה להיות הצעד הראשון לעיבוד רגשי ולריפוי. חשוב גם לסייע לאם ולביתה להתמודד עם הרגשות הקשים של שתיהן ולבנות מערכות יחסים חזקות שבנויות יותר על הכוחות שלהן מאשר על חוויות קשות מהעבר.

וזאת רק ההתחלה.

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301