כשהצעקה מסתירה כאב

מכירים את זה שאתם יושבים בבית בשקט, הכל רגוע ושלו, אולי אתם בדיוק מתכוננים לערב שקט או נחים אחרי יום ארוך, ופתאום – מישהו מהקרובים אליכם, בן או בת הזוג, הילדים, אומרים משהו קטן. משפט פשוט, הערה בדרך אגב, ואז בלי לשים לב – הקול שלכם עולה. אתם מוצאים את עצמכם צועקים, אולי כועסים, אולי אפילו פגועים. למה זה קורה?

***********************

צעקה לא מגיעה מתוך מקום של כוח. היא מגיעה דווקא מתוך חולשה, מתוך תחושת איום פנימית. כשמישהו אומר משהו שנוגע בנקודה רגישה אצלנו – מקום שאנחנו עדיין לא שלמים איתו, פחד, כאב או חוסר ביטחון – אנחנו מגיבים באופן מיידי.

במקום לעצור ולחשוב על מה שהרגש הזה מספר לנו, אנחנו מנסים "לשלוט" במצב על ידי הרמת הקול. כשאנחנו מרגישים שלא שומעים אותנו או שלא מבינים אותנו, אנחנו מגבירים את הווליום – כאילו צעקה תבהיר את מה שאנחנו מתקשים לבטא במילים רגועות.

ש'- ומה קורה לצד השני?

כשצעקה מגיעה אל הצד השני, היא לא פוגשת הבנה. היא פוגשת התגוננות. כשהקול שלנו עולה, המוח של האדם שמולנו נכנס למצב הישרדותי – הוא נסגר, נאטם, או מגיב בתוקפנות בחזרה. זה מעגל שמזין את עצמו. וכך, במקום להגיע להבנה הדדית או לפתור את מה שהתחיל את הכעס, אנחנו רק מתרחקים זה מזה.

ש' - אז איך שוברים את המעגל?

זכרו: כשאנחנו מרימים את הקול, אנחנו בעצם צועקים קודם כל על עצמנו. אנחנו קוראים לעזרה.

נסו לעצור רגע. לנשום. להבין מה באמת כואב לכם. ממה אתם פוחדים. כשנצליח להקשיב לעצמנו ולכאב שמאחורי הצעקה – נמצא את הדרך גם לדבר בשקט, ממקום של חוזק פנימי.

זכרו:

לפעמים השקט חזק יותר מכל צעקה. מי שבאמת מקשיב לעצמו – מצליח שגם אחרים יקשיבו לו.

תמיד אתכם

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית 

עובדת סוציאלית קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301