להחזיק לב שבור

"אני קם בבוקר וכל הגוף מרגיש כבד. כאילו משהו בתוכי לא ממש מבין שהיא כבר לא כאן," הוא אמר לי בשקט, לאט.

"אנחנו היינו יחד חמש שנים. היא הייתה החיים שלי. החבר הכי טוב שלי. עכשיו אני חוזר הביתה ואין את מי לשתף. אין את הצחוק הזה בסוף היום. אין את הקול שלה. כאילו מישהו הדליק שקט רועש."

הוא שתק לרגע, ואז המשיך:

"אני מנסה להבין איך ממשיכים מכאן? איך מרגישים שוב שלם כשחצי ממך חסר?"

וזה היה רגע כזה, שבו לא מדובר רק בפרידה, אלא באבל. פרידה ממי שהוא היה כשאהב. פרידה מהחלומות שכבר לא יקרו. ממה שיכול היה להיות וכבר לא יהיה.

פרידה ממערכת יחסים משמעותית, במיוחד כזו שנמשכה שנים, היא לא רק 'סוף של קשר'. היא תהליך של אבל. ממש כמו אחרי אובדן. והכאב שהוא מרגיש, הוא לגמרי נורמלי. אפילו צפוי.

**************************

התיאוריה של תהליך האבל של ויליאם וורדן (William Worden, 2009) מדברת על ארבע משימות עיקריות בהתמודדות עם אובדן וגם בפרידה רומנטית אפשר לראות אותן:

1. להכיר במציאות של האובדן. להבין ולהפנים שהקשר נגמר. שהיא לא תחזור. שאין “עוד רגע אולי כן".

2. לעבד את הכאב. לא לברוח ממנו. לתת מקום לדמעות, לכעס, לבדידות, לגעגוע.

3. להסתגל לעולם שבו האדם שאיבדנו לא נמצא. לבנות שגרה חדשה, הרגלים אחרים, ולפעמים גם זהות חדשה בלי הקשר ההוא.

4. למצוא מקום רגשי לאהבה שהייתה ולהמשיך קדימה. לא לשכוח, אלא לאפשר לה להיות חלק מהעבר, לא מההווה.

התהליך הזה לא ליניארי. יש ימים טובים, ויש ימים שנשברים. וזה בסדר.

ולפעמים, דווקא ברגע שבו הכי כואב יש גם פתח לצמיחה. לא כי זה "טוב שנגמר", אלא כי עכשיו אפשר לפגוש את עצמך מחדש. בלי רעש. בלי הסחות.

אפשר לשאול: מה עושה לי טוב? מי אני בלי הקשר הזה? מה אני צריך עכשיו?

אין דרך אחת להתאבל. אבל יש דרך בריאה. כזו שלא בורחת מהכאב, אלא מחזיקה אותו בעדינות, כמו שמחזיקים לב שבור.

ומי שמרגיש שהלב שלו התרסק, שיזכור: זה לא הסוף. זה שלב שתעבור.י ויהיו י ים קלים יותר.

המעבר הזה , יכול להפוך גם להתחלה חדשה.

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301