להרגיש קורבן זה אנושי – להישאר שם זה בחירה
- anati303
- 29 במאי
- זמן קריאה 1 דקות
"אכלו לי, שתו לי" – ומה עכשיו?
אני שומעת את זה הרבה.
"זה לא הוגן", "למה דווקא אני?", "כל הזמן דורכים עליי", "לא מקשיבים לי", "אני תמיד יוצא מופסד".
ואתם יודעים מה? אני לא מזלזלת בתחושות האלה. הן אמיתיות. כשאם אתם מרגישים שכולם לוקחים ממכם, שזה אף פעם לא מספיק – זה שוחק. זה כואב. זה מתסכל.
אבל בואו נעצור רגע ונשאל:
האם הסיפור הזה שאתם מספרים לעצמכם – משרת אתכם?
האם הוא מביא אתכם למקום שאתם רוצים להיות בו?
כי האמת היא, שברגע שאתם מאמצים את תפקיד הקורבן – אתם מוותרים על הכוח שלכם.
אתם שמים את עצמכם במקום שבו אחרים שולטים בגורלכם, ואתם רק מגיבים.
וכשאתם שם, קשה לראות שאולי, רק אולי, יש גם דרך אחרת.
אז מה אם במקום "אכלו לי, שתו לי" ננסה לחשוב:
מה אתם יכולים לעשות אחרת?
איפה אתם יכולים לשים גבול?
איך אתם יכולים לקחת אחריות וליצור שינוי קטן, אפילו ממש קטן?
זה לא אומר שהרגשות שלכם לא לגיטימיים. זה לא אומר שמה שקרה לכם לא חשוב.
אבל זה כן אומר שאתם יכולים לבחור – להמשיך להרגיש חסרי אונים או להתחיל לזוז לכיוון חדש.
חשבו מה הצעד הקטן הראשון שלכם היום?
ב ה צ ל ח ה
תמיד אתכם,
ענת דניאלי
עובדת סוציאלית קלינית
פסיכותרפיסטית, מדריכה
050-3372301
Commentaires