להתחבא ולקוות שימצאו אותי

בחור מבוגר בן 30 מספר לי שמצד אחד הוא מנסה להסתתר מהאנשים "מבחוץ": "הרבה יותר נוח לי להיכנס פנימה, להיות עם עצמי, להסתתר. אבל מצד שני אחר כך אני כל הזמן מרגיש שאני מפסיד את מה שקורה איפה שאני לא נמצא. כמו במשחק מחבואים. אני מסתתר אבל הכי רוצה שימצאו אותי. לא להישאר לבד. גם כשאני לבד אני מרגיש פספוס על זה שאני לא ביחד"...

מה שקורה לבחור הזה קורה להרבה מאוד אנשים. * ילדים ובני נוער שמסתתרים בחדר שלהם ו/או מגרשים את ההורים שלהם שיצאו החוצה אבל בתוך תוכם מתפללים שלא יוותרו להם וימצאו אותם.

* אנשים מבוגרים שנמנעים ממפגשים חברתיים ומקווים בסתר ליבם שישאלו אותם "איפה הייתם ולמה לא באתם?" וכד'.

***************************

ויניקוט, אחד מההוגים הבולטים בפסיכולוגיה של הילד והפסיכואנליזה דיבר על מצבים כאלו שהם דומים למשחק מחבואים. לדבריו, משחק המחבואים יכול להיות כאנלוגיה לתהליכים נפשיים עמוקים שהאדם עובר.

אחד מהרעיונות המרכזיים של וויניקוט הוא הקונספט של "להיות לבד בנוכחותו של מישהו". במשחק מחבואים, ישנה תנועה כפולה של התגלות והסתרה, שהיא אנלוגיה למורכבות הרגשית שאנו חווים בחיים. עבור ויניקוט, המשחק מאפשר לילד (וגם למבוגר) להתנסות בתהליך של נפרדות וקרבה לאחרים. כאשר הילד מתחבא ונחשף שוב, הוא מתנסה גם בפחד מהאובדן וגם בתחושת הביטחון שהמבוגר נשאר שם ומחפש אותו.

כשאנחנו מתחבאים ממשהו, אנחנו גם מסתירים את עצמנו מצד אחד וגם מוותרים על חוויות מבחוץ מצד שני. לפעמים יש לאנשים גם מידה מסוימת של הנאה או נחמה בהסתרה הזו, כי היא מאפשרת להם לבחון את הגבולות בין העצמי לעולם. כפי שוויניקוט אומר: "המשחק במחבואים הוא לא רק דרך להתמודד עם הפחד, אלא גם דרך לגלות את עצמנו מחדש".

מאחלת לכולכם להתחבא ושימצאו אתכם ולהרגיש בנוח מההפוגות שלכם מהעולם מבלי להרגיש שפספסתם יותר מידי.

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית,

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301