"ללמוד שטעויות הן חלק מהדרך"

נערה בת 16 אומרת לי בטיפול:

"אני לא בטוחה אם כדאי לי להשתתף בטקס. אולי עדיף שמישהי אחרת תדבר."

ככה היא אמרה, אחרי שבית הספר ביקש ממנה לשאת דברים בטקס סוף שנה. ילדה מוכשרת, רהוטה, אהובה. אבל משהו בתוכה התכווץ מול האפשרות לעמוד על במה.

שאלתי אותה למה?

היא משכה בכתפיים, ואז אמרה בשקט:

"אני מפחדת לא להיות מספיק טובה. שיצחקו עליי. שיראו שאני מתבלבלת, או שאני לא שווה את המקום."

וכשניסיתי להזכיר לה כמה היא מוצלחת וכמה כולם אוהבים אותה, היא רק הנהנה. כאילו היא שומעת, אבל לא באמת מקשיבה.

וזה הרגיש לי כמו רגע כזה, שבו הילד או הילדה שלנו לא רואים את עצמם כמו שאנחנו רואים אותם.

רגע שבו הפחד לא להצליח, גובר על הידיעה הפנימית של "אני יכולה. אני ראויה."

וכמה זה קורה הרבה, דווקא אצל ילדים מצטיינים.

דווקא אלה שכולם חושבים שהם בטוחים בעצמם.

הם לומדים מהר מאוד שלהיות טוב, זה לא מספיק. צריך להיות מושלם.

שכל טעות – זה סיכון.

כל בלבול – זו בושה.

כל במה – זה מבחן.

**************************

לפי התיאוריה של קרול דואק (Dweck, 2006) על מיינדסט וצמיחה, יש הבדל עמוק בין ילדים שמאמינים שהיכולות שלהם ניתנות לשינוי, לבין כאלה שחושבים שהכישרון שלהם הוא דבר קבוע.

כשילד חושב ש"או שאני טוב, או שאני לא שווה" הוא יימנע מהתנסויות שעלולות לערער את הדימוי שלו.

אבל כשיש חוויה בטוחה של קבלה, גם כשנכשל, הוא לומד שטעויות הן חלק מהדרך.

שלא כל מעידה היא עדות לכישלון.

ושהערך העצמי שלו לא תלוי בהופעה אחת על במה.

*****************

לפעמים כל מה שילד צריך זה שנאמין בו קצת יותר חזק ממה שהוא מאמין בעצמו.

שנחזור איתו שוב ושוב על המשפט הפשוט הזה:

"אתה לא צריך להיות מושלם כדי להיות ראוי."

זה לא הופך את הפחד ללא קיים.

אבל זה כן נותן לו יד ונותן לילד סיכוי להתגבר.

ענת דניאלי

פסיכותרפיסטית, עובדת סוציאלית קלינית

050-3372301