למה קשה לי להגיד לא?"

ש' - "למה אני תמיד מרגיש/ה רע כשאני אומר/ת 'לא'?"

ת' - כי אולי פעם, כשהיית ילד/ה, כל ניסיון לשים גבול פגש כעס, אכזבה או עונש.

יכול להיות שלמדת שבשביל להישאר אהוב/ה, את/ה צריכ/ה לוותר על עצמך.

נהיית ילד/ה 'זורמ/ת', מסכימ/ה, מקבל/ת הכל– גם כשמשהו בפנים לא ממש מסכים עם זה.

היום, כשאת/ה מנסה להעמיד גבול ומיד מרגיש/ה אשמה או פחד – זה לא כי את/ה חלש/ה.

זו הנפש שלך שעדיין זוכרת את המחיר הכואב של להציב גבול.

********************

בתיאוריה של התקשרות לא בטוחה, ובפרט בהתקשרות אמביוולנטית (Ambivalent Attachment), נמצא כי ילדים שחוו תגובות לא עקביות או דחייה להצבת גבולות אישיים, מפתחים דפוס שבו הצרכים של אחרים חשובים יותר מהצרכים שלהם עצמם.

מחקר קלאסי שנעשה על ידי מרי איינסוורת' (Mary Ainsworth) בשנות ה-70, במסגרת "סיטואציית הזר" (Strange Situation), הראה שילדים בעלי התקשרות אמביוולנטית חווים חרדה מוגברת בפרידה מהדמות המטפלת, ומגיבים בהתלבטות בין רצון בקרבה לבין כעס או חרדה שמונעים מהם לבטא את רצונם החופשי.

מחקרים עדכניים יותר (Mikulincer & Shaver, 2007) מרחיבים את ההבנה לכך שגם בבגרות, חוויות מוקדמות כאלה מקשות על הצבת גבולות בריאה, מתוך פחד עמוק מדחייה או נטישה.

הידעתם כי:

טראומה היא לא רק מה שנעשה לגוף – היא גם כל הדרכים שבהן אנשים לומדים לוותר על עצמם, כדי לשרוד בסביבה שלא נתנה מקום לרצונות שלהם???

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301