לספר – בלי להפחיד

אתמול פרסמה דוברות משטרת ישראל כי היא עצרה חשוד במעשים מגונים באזורנו לאחר חקירה שנפתחה בעקבות תלונות שהתקבלו אצלה.

נשאלתי הבוקר על ידי הורים האם הם צריכים להראות את התמונה של העבריין לילדים שלהם ולספר להם אודותיו? האם חשיפת הארוע לא יכולה לגרוע לזריעת פחד אצל הילדים?

*************************

חשוב לי להדגיש כי מה שחשוב בעיקר כאן זה לחזק את התקשורת הישירה שלכם עם הילדים כדי שמקרים כאלו ימנעו לעתיד.

 שתדאגו שהילדים ירגישו שהם יכולים לבוא אליכם בכל מצב ויהיה להם קל יותר לשתף אם משהו קורה.

נושאים כמו פגיעות מיניות והטרדות, הם לא נושאים שקל לדבר עליהם, אבל שיחה גלויה ואוהבת יכולה להיות ההגנה הטובה ביותר עבור ילדינו.

חשוב שתהיה כאן פתיחה עדינה ומותאמת לגיל סביב הנושא הזה.

התחילו בכך שתסבירו ברוגע על חשיבות ההקשבה לגוף שלהם. לילדים קטנים אפשר לומר: "הגוף שלך שייך רק לך, ואם מישהו נוגע בך בדרך שמרגישה לך לא נעימה – חשוב שתספר לי."

תסבירו להם על גבולות אישיים

ותדגישו שכל אדם זכאי להרגיש בנוח ולשמור על פרטיות גופו. הסבירו להם שאם מישהו חוצה את הגבול הזה, זה לא בסדר, וזה לא משנה מי הוא.

חשוב שתשימו דגש על תחושת הביטחון של הילדים.

עודדו אותם לשתף אתכם אם הם מרגישים אי-נוחות או חוסר ביטחון, גם אם הם לא בטוחים מה בדיוק קרה. אמרו להם: "אתם תמיד יכולים לספר לי כל דבר, אני כאן להקשיב ולעזור."

אל תפחידו או תלחיצו את הילדים.

השתדלו לשמור על טון מרגיע ורגוע. המטרה היא לתת לילדים תחושת ביטחון שהם לא לבד ושיש להם עם מי לדבר ולא לזרוע בהם פחד שיפחדו ללכת ברחוב לבד.

 למדו אותם להגיד "לא" לאחרים.

עודדו אותם לומר "לא" במצבים שלא מרגישים להם נכונים, ולהתרחק מאדם שמנסה לגעת בהם באופן שלא מתאים להם.

ובעיקר תבהירו להם שזה לא אשמתם אם קרה משהו. אמרו להם בפירוש: "אם משהו כזה קורה – זו לא אשמתך. תמיד תוכל לספר לי ואני אעזור לך."

הנושא הזה אינו שיחה אחת ויחידה. רק בגלל שקרה משהו אז תתחילו לדבר עליו. חזרו אליו מידי פעם בצורה שמתאימה לגיל ולמצבים שעולים.

והכי חשוב שמרו על ערוץ פתוח.

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301