לפעמים הקול הכי קשה מולנו – נמצא בפנים

הגיע אלי מטופל, גבר בתחילת שנות השלושים לחייו, עם חרדת ביצוע קשה בעבודה.

הוא סיפר שהוא עובד בחברת הייטק מצליחה, אבל בכל פעם שהוא צריך להציג פרויקט מול ההנהלה, הוא קופא, שוכח מילים, ולפעמים אפילו מבטל את ההצגה ברגע האחרון בתירוץ כלשהו. הוא תיאר איך זה גוזל ממנו שעות של שינה, איך הוא מפחד שמישהו יעלה על זה שהוא "רק מתחזה" למצליחן.

"קרה משהו," הוא אמר לי יום אחד. "הייתי אמור להציג היום מול סמנכ"ל החברה... וברחתי. שלחתי מייל שאני חולה. אני כישלון."

ישבנו בדממה כמה רגעים.

ואז שאלתי אותו: "אם חבר טוב היה מספר לך את זה על עצמו, מה היית אומר לו?"

הוא חשב לרגע, ואז אמר:

"שהוא בטח בלחץ, שזה הגיוני, שזה לא אומר עליו כלום, ושיש דרכים להתמודד עם זה."

"אז למה על עצמך אתה לא מסוגל להגיד את זה?" שאלתי בניסיון להראות לו איך הוא שופט את עצמו בקשיחות שאף אחד אחר לא היה משתמש בה כלפיו.

הוא חייך חיוך עייף, ושתק.

בסוף הפגישה אמרתי לו משפט שאבא שלי הייה אומר לי כשהייתי ילדה:

"תדבר אל עצמך כמו שהיית מדבר לחבר שאתה אוהב."

כמה קל לעשות את זה עם אחרים וכמה קשה לעשות את זה עם עצמך.

******************************

מחקרים מראים כי הדיבור הפנימי שלנו משפיע ישירות על רמות הלחץ והביצועים שלנו.

כאשר אנשים משתמשים ב-"Self-Compassion" (חמלה עצמית) במקום ביקורת עצמית חריפה, הם יכולים להתמודד טוב יותר עם כישלונות וקשיים, ולפתח חוסן פסיכולוגי.

השאלה האמיתית היא למה אנחנו מחמירים כל כך עם עצמנו?

איפה למדנו שמה שמספיק עבור חברים שלנו לא בהכרח יספיק לנו עבור עצמנו?

בחיים אנחנו לפעמים משקיעים הרבה בלהיות החברים הכי טובים של אחרים, אבל שוכחים להיות כאלה כלפי עצמנו. אם אנחנו כאלו, השינוי הכי גדול יתחיל ברגע שבו נסכים לדבר אל עצמנו בקול רך יותר.

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301