לשתף או לא לשתף את הילדים בפחדים וברשמים שעוברים עלינו

אחת הדילמות המוכרות של הורים בזמן מלחמה היא האם לשתף או לא לשתף את הילדים בפחדים וברשמים שעוברים עלינו. "האם אפגע בילדים שלי אם ידעו שגם אני איתם בסירה הרעועה? זה לא יחליש אותם עוד יותר?"

*****************

הדילמה הזאת הוזכרה בתיאוריית ההתקשרות של גון בולבי (1960) בה מודגשת החשיבות ביצירת קשר רגשי בטוח בין ילדים להורים שלהם (בדרך כלל הורים לילדים בגיל הרך). לפי תיאוריה זו, ילדים מפתחים מודל עבודה פנימי של מערכות יחסים המבוסס על האינטראקציות שלהם עם המטפלים שלהם. איכות ההתקשרות בין הורה לילד, יכולה להשפיע על היבטים שונים של התפתחות הילדים, כולל ויסות רגשי, אסטרטגיות התמודדות ואינטראקציות חברתיות.

 אכן, בימי מלחמה או מצבים מלחיצים אחרים, לא בטוח אם לחלוק מידע או את רגשות עם הילדים הצעירים או אם לא לחלוק.

מצד אחד, ההורים נתפסים כבסיס בטוח שממנו ילדים חוקרים את העולם. שיתוף מידע המתאים לגיל על אתגרים בחיים יכול לעזור להם להבין את סביבתם טוב יותר ולטפח תחושת ביטחון.

ילדים פונים להורים שלהם כדי לקבל רמזים כיצד לווסת את הרגשות שלהם. תקשורת פתוחה יכולה לספק הזדמנויות לילדים להביע רגשות ולקבל תמיכה.

אבל מצד שני, יש לקחת בחשבון את גיל הילד, את המזג שלו ואת השלב ההתפתחותי שלו. ילדים צעירים יותר עשויים להזדקק להסברים פשוטים יותר ולהיבהל מעצם העובדה שגם ההורים שלהם מרגישים לא בטוחים.

ילדים גדולים יותר יכולים להנות מדיונים ושיתופים מפורטים ולהצליח להיתרם מהתחושה שהם לא חריגים בתגובות שלהם.

 תיאוריות פסיכולוגיות הקשורות לטראומה מדגישות יצירת סביבות בטוחות לילדים ומתן מידע אמיתי אך מתאים מבחינה התפתחותית על חוויות קשות.

בעוד שתיאוריית ההתקשרות מספקת תובנות, חשוב להכיר בכך שהנסיבות שונות מאחד לאחת. אין גישה מתאימה לכולם, והחלטות לגבי שיתוף מידע צריכות להתחשב בצרכי הילד, ביכולת ההורית, בגורמים תרבותיים ובמערכות התמיכה הזמינות.

אם יש לכם התלבטות, אל תהססו להתייעץ.

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301