לתמוך בלי לשלוט

זוג בשנות ה-30 לחייהם, ביקשו להיפגש בגלל ויכוח שהחריף לאחרונה.

האישה מספרת: "קיבלתי הצעת עבודה חדשה, מרגשת אבל עם הרבה סיכון. הוא ישר אמר לי שאני חייבת לסרב, שזה מסוכן מדי ושאתחרט. הרגשתי שהוא משתלט עליי."

בן זוגה הגיב מיד, "אבל רק רציתי להגן עליה מאכזבה, מפגיעה. מה, אני אמור פשוט לשבת בצד?"

השתררה שתיקה קצרה. ראיתי את חוסר האונים ואת הכאב שלהם.

הסתכלתי עליהם ושאלתי, "מה המשמעות של 'להגן' אחד על השני בזוגיות שלכם?

 "אני לא צריכה שתיקח החלטות במקומי. אני צריכה לדעת שאתה כאן, גם אם אטעה." היא אמרה לו.

הוא רכן מעט קדימה ואמר לה, כמעט בלחש, "אני מבין. אני רוצה להיות מעורב, אבל כנראה שלפעמים ההתערבות שלי לוקחת ממך את החופש להרגיש את עצמך."

חשבתי על זה ש"בזוגיות, לפעמים הנוכחות החשובה ביותר היא לא זו שמחליטה, אלא זו שמוכנה להיות שם – גם אחרי הטעות."

*****************************

מחקרים בפסיכולוגיה זוגית מדגישים שזוגות רבים מתקשים לנהל את הגבול העדין בין "מעורבות" ל"התערבות". לפי מחקרה של הפסיכולוגית טרי אורבוך (Orbuch, 2009), זוגות שמצליחים לשמור על איזון נכון בין תמיכה לאוטונומיה מדווחים על שביעות רצון גבוהה יותר בזוגיות לטווח ארוך. יותר מכך, אורבוך מצאה שכאשר בני זוג נותנים אחד לשנייה מרחב לקבל החלטות עצמאיות תוך שהם נשארים זמינים לתמיכה בעת הצורך, הם חווים תחושת קירבה וביטחון גדולות יותר.

במילים אחרות, השאלה היא לא "כמה להתערב?", אלא "איך להיות נוכחים מבלי לקחת את השליטה".

בהצלחה להם ולכל הזוגות שמנווטים באומץ את הגבולות העדינים הללו.

תמיד אתכם

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית

עובדת סוציאלית קלינית,

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301