משפחה אחרי לידה ואובדן

ש' – "למה אני מרגיש/ה שאני מתרחק/ת מכולם מאז הלידה והאובדן?"

ת' – אולי כי ברגע ההוא, כשציפיתם לחיים – הגיע כאב שאין לו מילים. אולי כולם ציפו לשמחה, אבל את/ה נותרת עם שקט צורם, עם חלל עצום בלב. ואולי אפילו שמעת משפטים כמו 'אתם צעירים, יהיה בסדר', או 'לפחות אתם יכולים לנסות שוב' – והרגשת שאת/ה לבד בתוך סערה.

אז למדת לשתוק. למדת ללבוש מסכה, להיות 'חזק/ה', 'לתפקד', אולי אפילו לחייך כשצריך.

והיום? קשה להיות ליד אנשים. כל מפגש משפחתי, כל שאלה תמימה – הופכים לסכין בלב. לא כי את/ה "רגיש/ה מדי" – אלא כי את/ה מנסה להחזיק כאב עצום, לבד.

בתיאוריה של האבל הלא מוכר (Disenfranchised Grief), הפסיכולוג קנת' דוקה (Doka, 1989) מדבר על כך שיש סוגים של אובדן שהחברה לא יודעת להכיל – ולכן האדם שנותר עם האובדן, נותר גם עם בדידות כפולה: הכאב עצמו, והשתיקה שסביבו.

ומחקרים מראים (Gold, 2007) שאובדן אחרי לידה – הפלה, לידה שקטה, או מוות של תינוק – משאיר צלקת נפשית עמוקה. אבל כשאין מקום לדבר על זה, אין מקום גם לריפוי.

אז אם את/ה מרגיש/ה מרוחק/ת, מוצף/ת, או לבד – זה לא כי את/ה לא מסתגל/ת. זה כי עברת משהו עצום, ואין לו מספיק מילים בעולם.

אבל מגיע לך שיראו אותך. מגיע לך מרחב שבו לא צריך להסביר – רק להיות. והכאב שלך? הוא לא נקודת שבירה – הוא עדות לאהבה העמוקה שיש.

ענת דניאלי - עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 050-3372301

אודט בוקאי - פסיכולוגית התפתחותית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 054-4554353

מרכז "בחיק האם"