משקפת מציאות מדומה וחרדה

עידו (נער בן 13) פנה אלי אחרי שחזר מטיול בארה"ב מפוחד וחרד . לדבריו: באחת האטרקציות בטיול, הרכיבו על עיניו משקפת מציאות מדומה. הוא היה צריך ללכת על משטח ארוך וצר בגובה של חצי מטר במשך מספר דקות, כאשר מדריך החזיק בו. במציאות המדומה הוא ראה את עצמו הולך מעל למצוק ענק, כאשר ים גדול מתחתיו. מידי פעם הוא דרך על אבנים שנפלו למטה. ציפורים עפו מעליו ואיימו להתנגש בו. המדריך שהחזיק בו חזק, הרפה מידי פעם את האחיזה בו ועידו הרגיש שהוא "עוד שנה נופל לתוך הים וטובע". "הרגשתי פחד אמיתי" הוא סיפר. "ידעתי שבמציאות אני עומד על משטח שהגובה שלו הוא חצי מטר ושהסיכוי שאני אפול ממנו ויקרה לי משהו הוא נמוך מאוד. הרגשתי גם את המדריך מחזיק לי ביד ועדיין פחדתי. לשניות המציאות המדומה הפכה להיות המציאות שלי. היה לי קשה לנשום, הלב שלי דפק חזק, הרגשתי סחרחורת ורעדתי. גם אחרי שהורידו לי את המשקפיים לקח לי לפחות עשרים דקות עד שחזרתי לעצמי". עידו תיאר בדיוק רב, מה קורה לאדם שנמצא בהתקף חרדה. התחושות הפיזיולוגיות שנמשכו עד 20 דק' כתוצאה ממציאות שלא הייתה אובייקטיבית ובעצם הפכה להיות חלק מהמציאות הפנימית שלו.

אחוז גדול מהאוכלוסייה סובל מהתקפי חרדה כאלו. רבים ירגישו שההתקפים קצרים ועוברים מהר אבל אחוז מסויים מרגיש התקפים חוזרים ולא מצליח לבד להתמודד עם התחושות. מה עושים במקרה של התקפי חרדה? 1. מנסים להוריד את משקפת המציאות המדומה ולהתמקד במציאות. לבדוק מה אומר ההגיון. מה הנתונים האמיתיים בשטח. (במקרה של עידו: "אני נמצא עכשיו בחדר, בארה"ב, יש לי משקפת על העיניים, מדריך אוחז לי ביד, אני עומד על הקרקע, ההורים שלי נמצאים בקרבת מקום).

2. מתיישבים על מושב "מחזיק" או נשכבים על ריצפה או משטח על הקרקע כדי לחוות חוויה של אחזקה.

3. מגדירים ומגבילים פרק זמן שבו אנחנו מתעסקים בחוויה. (בשעה 12:00 אנחנו עוזבים את המקום והולכים למקום אחר). קביעת נקודה בזמן יכולה לסייע למנוע את ההצפה, אבל חשוב לא להתעקש בכח ולהניח למחשבות לעבור אם הם ממשיכות גם אחרי הזמן שקבענו לעצמנו.

4. מנסים להסיח את הדעת למשהו אחר. באמצעות דמיון מודרך למשל. ("אני נמצא עכשיו על שפת הים, על החוף. המים נעצרים על החול ומחלחלים באדמה. אני רואה את הציפורים מרחפים בשמיים מעל והם רחוקים ממנו. שומע את הציוץ שלהם. נהמה ממשב הרוח הקלה על עור הפנים שלי...). * חשוב לדמיין משהו שמרגיע ושמוכר בעבר כמקום נעים ולא מעורר לחץ.

5. ניתן להשתמש בטכניקה שלקוחה מתוך ה מיינדפולנס (Mindfulness): של התחברות לגוף. למתוח את הזרועות למעלה, לגעת ברכות באצבעות הידיים והרגליים. להתרכז בתחושות של הגוף.

6. לנסות לספור באיטיות ובקצב קבוע מ 1-10 מספר פעמים. (יכול להיות כהקדמה לסעיף 4)

7. לנסות להקצין ולגחך את הסיטואציה "עד הסוף". (אסטרואידים נופלים מהשמיים ומתנגשים בי.).

8. בודקים אם אם יש קשר בין אירוע החרדה לבין אירוע אשר התרחש בעבר. במידה וכן. חשוב להכיר בקשר בין האירועים ולעבד את האירוע המרכזי. (עידו כמעט טבע פעם בים כך שהנפילה למים עוררה טראומה קדומה). הכי הכי חשוב: לנרמל את ההרגשה: מי שחווה חרדה לא משתגע!!!

אחוז גדול מאוד מהאוכלוסייה חווה חוויות דומות וניתן להתמודד איתם. ב ה צ ל ח ה

ענת דניאלי

עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301