פרפקציוניזם, על שום מה?

ש' – "למה אני תמיד חייב/ת לעשות הכל מושלם? למה שום דבר לא מרגיש לי מספיק טוב?"

ת' – אולי כי פעם, כשהיית ילד/ה, למדת שאהבה והערכה מגיעות רק כשאת/ה מצטיינ/ת. אולי שיבחו אותך רק כשהבאת 100, כשהתנהגת "כמו שצריך", כשהיית הכי טוב/ה. ואולי, כשניסית פשוט להיות – מישהו הרים גבה, העיר, או גרם לך להרגיש שזה לא מספיק.

אז למדת שלא מספיק להיות – צריך להבריק. למדת שלהיות "טוב/ה" זה להיות מושלם/ת.

והיום? את/ה שורפ/ת שעות על מייל, מצגת, או אפילו הודעה קטנה. את/ה לא נרגע/ת עד שזה לא "בדיוק כמו שצריך".

אבל זה לא כי את/ה קטנונ/ית או קשה עם עצמך – זה כי הנפש שלך עדיין חושבת שזה מה שיבטיח לך מקום, שייכות, אהבה.

***************************

בתיאוריה של העצמי, קוהוט דיבר על כך שילדים צריכים שיראו אותם כמו שהם – לא רק דרך הישגים. כשזה לא קורה, הערך העצמי הופך למותנה – רק אם תצליח, רק אם תרצה, רק אם תצטיין – תחשב/י שווה.

ומחקרים (Flett & Hewitt, 2002) מצביעים על כך שפרפקציוניזם לא נובע מרדיפה אחרי הצלחה – אלא מפחד עמוק מכישלון, מביקורת, מדחייה.

אז הפרפקציוניזם שלך הוא לא "בעיה אופי". הוא סימן לזה שלמדת פעם שלהיות את/ה – לא הספיק. אבל האמת היא – שהשלמות שלך לא תלויה בשום הישג.

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301