שינה וגבולות

ישבו מולי, שני הורים עם עייפות מצטברת בעיניים ומילים שנאמרו יותר מדי פעמים ביניהם. האמא דיברה בקול חד אך שביר:

"אני לא מוכנה שזה יימשך. הוא (הילד בן ה  צריך ללמוד להירדם לבד ולא במיטה שלנו. זה חשוב לעצמאות שלו וגם לזוגיות שלנו."

האבא שתק רגע ואז אמר בקול רך אך נחוש:

"זה שלב שיעבור. הוא צריך להרגיש שאנחנו כאן בשבילו, גם בלילה."

החדר נמלא במתח דומם. השיח בינהם לא היה רק על הילד. הוא היה עליהם. על הפער בין הרצון לחנך לבין הצורך לחמול. בין הצבת גבולות לבין פתיחת הלב.

 ניסיתי להבין מה באמת עומד מאחורי עמדותיהם. ראיתי שאצל האם מסתתר פחד שהרכות תוביל לתלות. שאם תיתן יותר מדי, הוא לעולם לא יעמוד על רגליו. ואצל האב – חשש שאם יסרבו לו כשהוא זקוק להם, יתקבע בתוכו חוסר ביטחון שלא ייעלם גם כשיגדל.

בסופו של דבר, זה לא היה על השינה. זה היה על האיזון שבין נתינה לעצמאות. בין הקרבה שהם רצו לתת לבין הגבול שהם הרגישו שצריך להציב.

"יכול להיות שהוויכוח ביניכם הוא לא על הילד בכלל" אמרתי. הויכוח הוא על הפחד לטעות. אתם לא באמת מנסים להחליט אם לתת לו להיכנס למיטה שלכם או לא – אתם מנסים להבין איך להיות הורים מספיק טובים עבור הבן שלכם. זה מפחיד, כי אין כאן תשובה אחת נכונה."

הם שתקו. ואז המשכתי:

"יש לילה שבו הילד לומד להירדם לבד. אבל יש גם לילה שבו ההורים לומדים להרפות מהפחד לאכזב. שני הלילות האלה חשובים באותה מידה.

***********************

אחד האתגרים המרכזיים בהורות הוא האיזון בין הענקת ביטחון וקרבה לילדים לבין טיפוח עצמאות. במקרים רבים, קונפליקטים הוריים אינם נובעים רק מהמחלוקת על טובת הילד, אלא משיקוף של הפחדים והאמונות הפנימיות של ההורים לגבי תפקידם ומשמעות החלטותיהם.

הורות מלווה בתחושה מתמדת של אחריות והשפעה על עיצוב אישיותו של הילד. כתוצאה מכך, רבים מההורים חוששים שאם ינהגו בצורה "שגויה" – אם יעניקו יותר מדי קרבה או, לחלופין, אם יהיו נוקשים מדי – הם עלולים לפגוע בילדם. פחד זה יוצר מתח נפשי, שכן ההורים חשים שעליהם למצוא את האיזון המדויק בכל סיטואציה. כששני הורים מחזיקים בתפיסות שונות, הפחדים הללו עלולים להתעצם, מכיוון שכל אחד מהם לא רק מתמודד עם הספקות שלו, אלא גם נדרש להצדיק את עמדתו מול בן או בת הזוג.

לפעמים באופן לא מודע, הורים נוטים להשליך על ילדיהם את הפחדים האישיים שלהם. למשל, הורה שחושש להיראות חלש או תלותי עלול להדגיש יתר על המידה את חשיבות העצמאות. מנגד, הורה שחווה בילדותו תחושת בדידות או חוסר תמיכה עשוי להעניק קרבה גם כאשר הילד מוכן להתמודד לבד, מחשש להחסיר ממנו חום רגשי. במצבים כאלה, ההחלטות לגבי הילד אינן נקיות מהשפעות רגשיות אישיות, מה שעלול להוביל למחלוקות עם ההורה השני ולתחושת אשמה או ספק עצמי.

בסופו של דבר, האתגר אינו במציאת "הדרך הנכונה" אלא בלמידה להקשיב – גם לצרכי הילד וגם זה לזה. כששני ההורים מצליחים לזהות את הפחדים שמניעים אותם ומאפשרים לעצמם לשתף בהם זה את זה, הם יוצרים בית שבו יש מקום גם לקרבה וגם לעצמאות. כי הורות טובה אינה נמדדת בהיעדר טעויות, אלא ביכולת לגדול יחד עם הילד – ללמוד מתי להחזיק את היד שלו ומתי לשחרר, בידיעה שבכל רגע הוא יודע שהם שם בשבילו, גם אם מרחוק.

ב ה צ ל ח ה

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית,

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301