שיתוק מול המציאות – ומה עושים כשאי אפשר לזוז

רעות, (שם בדוי) בת 35, מספרת לי: "אני לא מצליחה להירדם. אני לא מצליחה לחשוב. אני רק בחדשות, כל היום. אני לא קמה מהמיטה בבוקר. אין טעם. מה הטעם, כשהכול מתפרק?"

היא תיארה איך המצב בארץ ריתק אותה למסך. הדאגה הפכה לשיתוק. כל בוקר היא נשבעה שתקום ותתפקד, ובכל זאת מצאה את עצמה שוב על הספה, שוב מול החדשות, שוב מתמלאת חרדה וחוסר אונים.

"אני פשוט לא רואה איך משהו יכול להשתפר," היא אמרה.

"מה את אומרת לעצמך כשזה קורה לך?" שאלתי.

"שאני חייבת למצוא דרך לחיות. שלא הכול אבוד. שאני לא יכולה לתת למה שקורה מסביב להרוס אותי."

"וזה עוזר?"

היא שתקה. ואז לחשה, "אני אומרת את זה בהיגיון, אבל אני לא מסוגלת ליישם את זה לגבי עצמי. אם הייתי מייעצת למישהו אחר, זה היה הרבה יותר קל."

חייכתי. "את אומרת משהו מעניין – כמה קל לתת עצות לאחרים, וכמה קשה ליישם אותן על עצמנו…"

היא הנהנה, ואז התעכבה רגע.

במקום למהר להציע פתרון, עצרנו לרגע. בדקנו יחד: מה השיתוק הזה אומר עליה? מה זה מזכיר לה? מתי בעבר היא הרגישה כך – תקועה, חסרת שליטה, בלי יכולת לזוז?

לאט לאט היא התחילה לזהות דפוסים. הנטייה להישאב לחרדה לא הייתה חדשה לה – היא פשוט הופיעה עכשיו בצורה אחרת, עם סיבה חיצונית חזקה יותר.

"אז אולי הפחד הוא לא רק מהמצב בחוץ," אמרתי, "אלא גם משהו שמוכר לך מבפנים?"

היא נאנחה. "אני אף פעם לא מצליחה להתמודד עם חוסר ודאות. אני תמיד מרגישה שאני חייבת שליטה, ואם אין לי שליטה, אני קופאת במקום."

"אם היית רוצה לקחת שליטה על משהו קטן, משהו שכן אפשרי כרגע, מה זה היה?"

היא חשבה רגע. ואז אמרה: "אומרים שאני יכולה לפחות להחליט כמה זמן אני רואה חדשות ביום. זה אולי יכול לעזור לי".

"אם אומרים, אז אולי יש בזה משהו" קרצתי לה. "שליטה לפעמים, לא חייבת להיות כמו שליטה מוחלטת. היא יכולה להראות למשל כמו עשר דקות של לעשות משהו אחר במקום עשר דקות של לשבת מול הטלביזיה."

שליטה היא לא היעדר כאוס, אלא היכולת לבחור איך להגיב אליו."

********************

המצב של רעות מוכר לרבים מאיתנו בימים אלו. מחקרים מראים כי חשיפה ממושכת לחדשות שליליות מגבירה את רמות החרדה והדיכאון. מחקר של Holman et al. (2014) הראה כי חשיפה מתמשכת לאירועי משבר דרך התקשורת מעלה את הסיכון לתסמינים פוסט-טראומטיים, גם בקרב אנשים שלא חוו את האירוע ישירות.

בנוסף, תופעה זו מוכרת כ**"חרדה פוליטית"** (Political Anxiety), שבה המציאות הפוליטית והביטחונית יוצרת תחושת חוסר שליטה מוחלטת, שמובילה לשיתוק פסיכולוגי. מחקרים נוירופסיכולוגיים מצביעים על כך שאזורים במוח כמו הAmygdala (שאחראית על תגובות פחד) פועלים באופן מוגבר בזמן חשיפה לחדשות שליליות, בעוד שהקורטקס הפרה-פרונטלי (שאחראי על ויסות רגשי) מתקשה לאזן את התגובה.

אז מה עושים? מחקרים, כמו זה של Pfefferbaum & North (2020), מציעים מספר אסטרטגיות יעילות:

 הגבלת זמן החשיפה לחדשות – לא להימנע לחלוטין, אלא לשלוט בצריכה.

 פעילות פיזית יומיומית – אפילו עשר דקות הליכה משפרות את מצב הרוח ומווסתות חרדה.

 מעגלים חברתיים תומכים – שיתוף עם חברים, טיפול, ופעילות קהילתית מחזקים את תחושת השליטה.

 שימת לב לדברים שאפשר לשנות – התמקדות בפעולות אישיות שיכולות להביא תחושת משמעות.

והכי חשוב זה להבין עם עצמנו למה המצב החיצוני מופעל עלינו ברמה כל כך חזקה שהוא משתק אותנו לגמרי.

בסופו של דבר, העולם אולי לא בשליטתנו, אבל הבחירות הקטנות שלנו – כן.

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית

עובדת סוציאלית קלינית,

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301