תנו להם להיות ילדים

פעמים רבות אנחנו פוגשים ילדים או מבוגרים שסוחבים איתם תחושת אשמה – שהם לא עוזרים או עזרו מספיק להורים שלהם, שהם לא עומדים / עמדו בציפיות, שהם "לא עושים / עשו מספיק". לעיתים, התחושות הללו נובעות ממסרים גלויים או סמויים שמגיעים מהסביבה המשפחתית, ולעיתים הן פשוט תוצאה של מציאות חיים מורכבת.

אבל רגע, בואו נעצור ונשאל: מה באמת התפקיד של ילדים? ולמה אנחנו מביאים אותם לעולם?

אנחנו מביאים ילדים לעולם לא בשביל שיעזרו לנו או יפתרו בעיות, אלא מתוך אהבה. מתוך הרצון להעניק חיים, לשמוח בצמיחה שלהם, ולהיות חלק מהמסע שלהם. תפקידם של ילדים הוא להיות ילדים – ללמוד, לשחק, לחקור את העולם, להתפתח כאנשים עצמאיים ובעלי ערך משל עצמם. לא מתוך תועלתנות כלשהי.

כהורים, תפקידנו הוא לאפשר לילדים שלנו לחוות ילדות בריאה ובטוחה. ללמד אותם אחריות במידה, ללמד אותם נתינה ואכפתיות, אך לא מתוך אשמה או חובה, אלא מתוך בחירה ורצון. האחריות להחזיק את משק הבית לא צריכה להיות על הילדים – זה התפקיד של המבוגרים.

חשוב לזכור, שמערכת יחסים בריאה בין הורה לילד לא מתבססת על "כמה עזרת לי" אלא על כמה נתנו זה לזה אהבה, ביטחון ותמיכה רגשית. ילד שגדל בלי לשאת על כתפיו נטל שהוא לא מסוגל לשאת, יגדל להיות אדם בוגר שיודע להעניק, לשתף פעולה, ולהיות שם עבור משפחתו – מתוך חוזק פנימי ולא מתוך תחושת חובה.

אם הילד שלכם מרגיש אשם שהוא "לא עושה מספיק", עצרו רגע. אמרו לו שאתם גאים בו בדיוק כמו שהוא. זכרו: ילד לא צריך להצדיק את קיומו במה שהוא נותן לכם. מספיק שהוא מי שהוא – זה כבר עולם ומלואו.

ענת דניאלי

עובדת סוציאלית קלינית

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301