חרדת מוות

בחורה צעירה משתפת אותי:

"אני יודעת שזה נשמע מוזר… אבל לפעמים אני פשוט מפחדת למות. אני יודעת שזה לא חריג עכשיו בגלל המלחמה, אבל זה קורה לי כל הזמן. זה קופץ. פתאום. זה יכול לקרות גם כשאני בטוב או באמצע הלילה. כשאני לבד. לא תמיד כשאני עצובה. זה גם כשאני שמחה..."

ניסיתי לברר איתה מה קורה לה כשהפחד מגיע.

"זה כאילו משהו מתכווץ לי בגוף. הדופק מתגבר, אני מרגישה שאני מאבדת שליטה. ואני לא מבינה למה זה מגיע. אין לי סיבה לפחד – החיים שלי בסך הכול בסדר, אבל הפחד שם."

ואז היא הוסיפה כמעט בלחש: "אני גם מתביישת בזה. כאילו… מה לא בסדר בי?"

אז אמרתי לה – שהפחד הזה שהיא מדברת עליו, "חרדת המוות", הוא אחד הפחדים הכי אנושיים שיש. הסברתי שהוא לא אומר עליה כלום, חוץ מזה שהיא מרגישה. עמוק. שהיא חיה וחוששת לאבד את תחושת החיים שבתוכה.

---

"חרדת מוות" לא תמיד נראית כמו סצנה מתוך דרמה. לפעמים היא תחושת מועקה שאין לה שם. לפעמים היא מחשבה טורדנית שחוזרת שוב ושוב.

היא לא תמיד עוברת לבד עם הזמן, אבל אפשר ללמוד איך לחיות איתה. בלי שהיא תנהל אותנו. בלי שהיא תגדיר אותנו.

בתיאוריה של חרדה קיומית (Yalom, 1980), מדברים על זה שהפחד מהמוות הוא פחד בסיסי, אוניברסלי – שנמצא מתחת לפני השטח אצל כולנו. יאלום מסביר שהפחד הזה לא בהכרח מופיע בצורה ברורה, אלא לעיתים "מתחפש" לתחושות אחרות: חוסר שקט, ריקנות, דכדוך, חרדות, או תחושת חוסר משמעות.

הגישה של יאלום לא מנסה להעלים את הפחד – להפך. היא מזמינה אותנו לפגוש אותו. להכיר בו. לשאול אותו שאלות. כי דווקא כשאנחנו מפסיקים לברוח ממנו, כשאנחנו מפסיקים להעמיד פנים שהוא לא שם – יכולה להתחיל חוויה אחרת לגמרי: חוויה של קרבה לחיים.

כשאנחנו מבינים שהזמן שלנו כאן לא אינסופי – אנחנו יכולים להתחיל לבחור איך אנחנו באמת רוצים לחיות. באיזה קשרים אנחנו רוצים להיות. במה למלא את הימים שלנו.

הפחד מהמוות לא חייב לשתק – הוא יכול להפוך לדחף לחיים שיש בהם יותר נוכחות, יותר משמעות, יותר אמת.

להיות בחיים זה גם לפחד – אבל זה בעיקר חשוב ללמוד איך לא להישאר לבד עם הפחד.

ענת דניאלי – פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית

עובדת סוציאלית קלינית,

פסיכותרפיסטית, מדריכה

050-3372301